פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שז:י

לחבירו עמ״א שבת ק״ן ד״ה אומר ע״ש וכ״מ קצת רב אשי אמר אפילו תימא חבר ישראל משמע אף חבר עכו״ם א״ש הנראה שתעמוד כו׳. (ואגב שם אמירה לעכו״ם שבות ופירש״י כבר סתמה רבי כו׳) וי״ל התם ד״ת למ״ד משאצ״ל חייב עד״מ פ״א ה״ז משא״כ כאן אשמעינן שבות דשבות אסור באין מצוה ודילמא ה״פ אמירה שבות ול״ג שבות דשבות ולמה אסור ומהא דכבה וא״ת שבת קכ״א א׳ לר״מ ז״ל משאצ״ל ד״ת וע׳ ר״ן סוף פרק ר״א דמילה ומנא הא מילתא דאמור רבנן אף שבות דשבות אסור ע״י עכו״ם באין מצוה שוב ראיתי הדבר מפורש בתוס׳ קכ״א א׳ ד״ה אין דהוכיחו אף באיסורי דרבנן אסור אמירה מק״ן א׳ דמוקי בחבר עכו״ם וכ״מ בעירובין ס״ז ב׳ עכ״ל היינו מדאמר רב אשי אפילו תימא חבר ישראל משמע כ״ש עכו״ם אלמא דשבות בדרבנן אסור לעכו״ם אלא דקשה דמ״מ אסור ממצוא חפצך ומעירובין ס״ז ב׳ מוכח דאותיב ליה ושני ליה אלמא לאו במקום מצוה אף שבות דשבות אסור ואין להאריך: