פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שו:טז

בגין עמ״א תוס׳ שבת קכ״ו ב׳ ד״ה מדבריהן וישנות אסור אף במצוה עיין אות י״ב יע״ש וה״ה להתלמד שרי ערש״י קנ״ז א׳ ומודדין להתלמד על דבר הוראה ועסי׳ שכ״ג במ״א י״ד מותר לשער ששים בשבת אם לא נודע מאתמול ת״ה נ״ד ומכאן נראה דאף למדוד שרי בששים כל לצורך הוראה לא הוי עובדין דחול ואי״ה שם יבואר עוד:

ומ״ש לענין נשבע לפרוע בשבת והראה לי״ד רל״ט ס״ו דהנשבע לעבור על ל״ת דרבנן אין שבועה חלה עש״ך אות כ׳ שם. והוי יודע בשבת יש שאסרו חז״ל משום שלא יבוא לידי מלאכה ד״ת והוא נקרא שבות אמירה לעכו״ם אטו יעשה בעצמו וזה לא הותר אף במצוה אם לא שבות דשבות ע׳ אות י״ב אבל מ״ש משום ממצוא חפצך ודבר דבר שאין בו לתא דמלאכה כמ״ש הר״מ ז״ל פכ״ד מה״ש ה״א התירו במצוה ויש שאסרו משום עובדין דחול והיינו הך ומיהו יש עובדין דחול משום מלאכה תולין משמרת שיבוא לשמר ר״מ ז״ל פכ״א הי״ז שלא יבוא לשמר ובמ״מ הגי׳ בגמרא קל״ח א׳ חייב מ״מ יע״ש ובפ״א הלכה בג״ד כ״מ שנאמר העושה פטור לוקה מ״מ והיא הרחקה ממלאכה וכ״מ שנאמר אין עושין כך וכך כו׳ מדכתב הרחקה ממלאכה משמע הא ממצוא חפצך ודבר דבר שהוא לא משום לתא דמלאכה אין לוקה והיינו מ״ש פכ״ד כו׳ ואין עושין דוקא עשייה השייך לידי מלאכה. כללו של דבר מכות מרדות ל״ש אלא היכא שיש חיזוק לד״ת לא כה״ג וא״כ אם נשבע שילך בשבת לראות מה צורך בעסקיו לא הוי בכלל לא תסור וחיילא שבועה גם אם הלך אין נפסל לעדות מדרבנן כל דלית מכות מרדות כמו שיראה הרואה פרק עשירי מהלכות עדות היה החיוב שבה מדבריהם הזכרתיו בפתיחה כוללת. וע׳ שו״ת הרשב״א ז״ל תשמ״א הביאו בה״ג ולא היה הזמן מספיק לעיין ביה: