פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שה:ג

אסור עמ״א כ״ה בב״י דמרדעת לסוס ואוכף לחמור דלא מהני לצינה כ״כ אסור בחצר דדמי כאלו מטעינן משא ולהסיר טירחא שלא לצורך ובלבוש לא הבינותי כתב מרדעת לסוס הוי משוי ואוכף להניח אסור לחמור דנראה כמטעינו משא יע״ש הנה מרדעת לסוס בחצר מה משוי שייך ואפשר דגזור אטו רה״ר ובזוג בחצר דשרי כבסי״א התם משום חינגא הוי גזירה לגזירה משא״כ משא גזור כמו באדם והתוס׳ נ״ג א׳ ד״ה מהו לשיטתם ד״ה והוא דשם נמי משום דרבנן אבל לפירש״י י״ל באיסור תורה גזור חצר ועמ״א אות ז׳ ואי״ה שם יבואר ומ״מ א״י למה שבקו ד״ה דשם דאיסור היא משום טירחא שלא לצורך ועמ״ש באות ד׳ אי״ה עוד מזה ובט״ז ט׳: