פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שא:ז

להקביל עמ״א כאן כתב דבי״ט חייב ושבת ור״ח מצוה איכא (כי במצוה יש חוב כמו נר שבת חובה וא״א שלא יעשה ויש מצוה אם עושה מקיים מצוה ואין עושה אין עון כשילוח הקן וצדקה אם יזדמן לו) ובתקנ״ד אות י״ב ההולך בט״ב בחול להקביל פני רבו כתב שי״ל בחול מצוה ושבת חיובא וז״א אלא בחול ושבת מצוה ובי״ט חייב ובא״ר שם הקשה דא״כ למה אמר אלישע לשונמית מדוע את הולכת לא חדש ושבת היום הא בחול נמי מצוה וי״ל דרכה היה רק בר״ח ושבת. וצ״ע בסוכה כ״ז ב׳ מסיק בהדיא דר״ח ושבת חייב להקביל פני רבו כמו בי״ט מקרא מלכים ב׳ ד׳ כ״ג מדוע את הולכת בעלה של שונמית אמר כן (ובא״ר שגירת לישן הוא יע״ש) ומשמע בר״ח אף דלא אתי ביומא דליכא ושמחת בחגיך יע״ש וה״ה שבת כה״ג וער״מ פ״ה מת״ת ה״ז חייב להקביל ברגל ולא כתב בשבת ור״ח גם לא חילק בין אתי ביומא ע״ש בכ״מ ולח״מ ובר״ח י״ו ב׳ הנוסחא מכלל דבר״ח וישבת איבעי לה למיזל י״ל מצוה ובי״ט חיובא ממילא וצ״ע: