פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שא:מא

וגם עמ״א הראה לסעיף כ״ב אות ל״א וכללא הוא כל שהוא חשוב ואין מבטלו אף עשוי להגין שלא יצער אותו משאוי הוי וסמרטוט שע״ג מכה או מי שחתך אצבעו יכול לכרוך עליו סמרטוט כבסעיף נ״א במ״א ס״ב דלא חשיב אבל חוט ומשיחה אם אין מרפא חשיב הוא ואין מבטל והוי משאוי ומ״מ קשה מצנפת בסנ״א גם בסעיף י״ג שלא יכאב ואפשר סמרטוט אלא במ״א אות כ״ג משמע פציל״ט על ראשו להגין שלא יצער הגשם שרי אף דחשוב הוא ואין מבטל ועא״ר נ״א ופ״ה ובגמ׳ ס״ח לעביד חספא ולא הקשה איך שרי לצאת י״ל דחספא בטיל ודאי אלא דהיה להקשות דמטבע איך שרי עא״ר ובגמ׳ מסיק כולהו מעלי ופירש״י בהדדי משמע חיסר אחד אין מעלה כלל ואסור להב״ח ומ״א אבל בירושלמי ר״א רבא בר ממל אפילו טס כסף משמע להשוות עם בבלי דכולהו מעלי יותר ואורחיה בכך ה״ח חדא מינייהו נמי מעלי ובתוס׳ ד״ה ליעבד משמע דוקא צורת סלע והט״ז פסקו כרש״י ושם בירושלמי פדוגר״ה וברש״י מכה בפרסת הרגל וע׳ סי׳ ש״ג סכ״ב הביאו התו״ש כאן דצריך לקשור מע״ש דהוי מוקצה ומיהו אם קשר פ״א בחול קושר בשבת לכתחילה ורפואה כיון דאי מוכח שיאמרו להגין שלא ינגף אפשר שרי ואי״ה יבואר עוד לקמן סי׳ שכ״ח ועב״י כאן ובשי״ב ס״ח ולפ״ז אותן שיש להם על היד אפטו״ר וכורכין סמרטוטין שרי אבל לשום עליהם טס נחושת וכ״ש כסף י״ל דאסור לצאת לרה״ר בהם כי חשוב הוא ולא בטל ובטור י״ל וגם יש בו משום רפואה לרבותא אפ״ה מותר לכתחילה להשים בשבת אם יחדה לכך מע״ש דליכא למיגזר שחיקת סימנים דאין ניכר ושאר תירוצים: