פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רצח:ח

אור עמ״א יש״ש ביצה פ׳ חמישי סימן י׳ ולכתחילה שרי להדליק נר מנר עכו״ם ולברך עליו ועי״ד רכ״א בש״ך אות נ״ז ובאר הגולה ס״ז פירשו כן למודר דמותר להדליק נר משלהבת יע״ש ובעודה קשורה בגחלת דאין מברכין עליו כמ״ש הרא״ש ביצה ל״ט א׳ הביאו הב״י כאן לכאורה משום דמעורב דבר מיאוס הגחלת עמו (אבל השלהבת אין בו ממש ול״ש ביה לתא דע״ז ולא מאיס ומ״ה היה ראוי לברך על שלהבת וע׳ מפרש ירושלמי ביצה ולמ״ש א״ש) וכעין מ״ש הרשב״א בתשובה הביאה הב״י ברל״ו לענין בשמים הבלועים מיי״נ ולפ״ז אם בירך אין חוזר כשופר ע״ז אם תקע יצא כו׳ אלא דאינו דכל שקשור שלהבת בגחלת אסור ליהנות משלהבת ג״כ ואפשר מ״ה וכמ״ש הט״ז בי״ד רסי׳ קמ״ב בפסחים באבוקה כנגדו וכן ההיא דלא ידלק הנר בשמן ערלה מ״ה אע״ג שלהבת אין בו ממש כל שקשור בממש שמן אסור בהנאה עתוס׳ פסחים כ״ב ב׳ ד״ה מניין ומיהו כל שהפריד השלהבת והדליק נר ממנו שרי ולדעתי העני׳ אפשר האדון ז״ל שינה בכוונה מיש״ש ולא כתב שמותר להדליק מעכו״ם לכתחילה דכ״ז שלהבת קשור בגחלת אסור ליהנות ממנו ואם הדליק אז שרי אף עמוד ראשון (ובעכו״ם אפשר ל״ש תוס׳ דהיתרא שהכל נתפס בע״ז כל מה שאתה מהווה ממנו כמוהו) ומש״ה הביא תחלה דברי יש״ש ואח״כ דברי הרא״ש כי אין מוכרח מהרא״ש די״ל הואיל וכ״ז שקשור אסור כו׳ ועיין ח״מ ולמ״ש א״ש וסתימת כל הפוסקים דשלהבת מותר אף בלא אדוי אדויי ואין להאריך ובחידושינו לביצה כתבנו עוד מזה באופן שי״ל לכתחילה אסור להדליק מנר עכו״ם והדליק מברך אבל על אור עכו״ם אף דיעבד לא יצא כ״ז שקשורה בגחלת ואי אדיי אדויי ובירך על שלהבת יצא. וע׳ שיטה מקובצת ביצה: