פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם כח:א

בכל שעה עמ״א דאטו לא יזוז יד מהם אלא כ״ש שנזכר חייב למשמש שלא יבא לידי היסח הדעת. ובכ״ה אות כ״א אפי׳ מצאן שנשמטו ממקומן אין לברך עלייהו יע״ש ופסקי מהרא״י ק״ך הביאו א״ר ג״כ חייב למשמש שלא יזיזו ממקומן יע״ש ואם מצאן שנשטפו שניהם ממקומן בלאו אין מעבירין צריך להחזיר ש״י תחלה מקרא והיו לטוטפות כ״ז בין עיניך יהיו לטוטפות ובסי׳ מ״ד היסח הדעת שחוק וקלות ראש דווקא (עיין מקור חכטה בשם האר״י ז״ל פ״א חכם א׳ כיון בלמען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה והסיח מתפילין ונענש ועמ״ש בסמוך) ובמ״א שם דעומד בתפלה אין צריך למשמש בהם וא״י דלמ״ש הב״ח וודאי איסורא דהיסח הדעת ליכא אבל מצוה איכא ק״ו מציץ ולפסקי מהרא״י אף בתפלה שלא יזיזו ממקומן: