פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעו:ו

הוכחה עמ״א תקט״ו ס״ו ועמ״א שם וכאן בב״י דמשום ספיקא נמי אסור ועא״ר אות זיי״ן דש״ם י״ל שירבה בשבילו ואי״ה שם יבואר ובלבוש משום חומרא דשבת אזלינן בספיקו לחומרא והא גם בי״ט הדין כן וי״ל שם הוי דשיל״מ או שמא ירבה בשבילו. והך הוכחה פירוש שהעכו״ם משתמש מיד להדי נר וכ״כ הלבוש ועב״י הא כשמשתמש אח״כ אין הוכחה. ומשמע שאין חילוק בין הסיבו בבית ישראל או עכו״ם ובין לוקח נר שלו או נר של ישראל הולכין אחר הרוב או כשיש הוכחה וצ״ע וע׳ אות ד׳ וי״ד: