פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעג:ה

וצריך עמ״א הנה הרב התחיל ואמר שיהא בדעתו כו׳ משמע בדעתו תליא מילתא כל שלא היה דעתו לאכול מיד אעפ״י שנמלך ואכל אח״כ מיד לא יצא והוא סתור ממ״ש אח״כ דאם היה דעתו שלא לאכול מיד ונמלך לאכול יצא ובלבוש יראה שהבין הגהות רבו דהג״ה דאם דעתו שלא לאכול כלל מיד לא כאן ולא במקום אחר אף שנמלך ואכל מיד לא יצא אבל אם היה דעתו שלא לאכול כאן רק במקום אחר מיד ונמלך ואכל כאן מיד יצא ונלמד מאביי פסחים ק״א א׳ דאמר להו רבה טעומו מידי כו׳ והיינו הואיל ודעתייהו היה עכ״פ שיאכלו בביתם ועט״ז אות ב׳ יע״ש ויהיה פירוש הג״ה דצריך לאכול לאלתר או דעתו מהני אעפ״י שנמשך קצת אח״כ מהני כו׳. והמ״א אף שהודה לדברי לבוש באות וי״ו דבעינן דוקא שיהא דעתו עכ״פ לאכול במקום אחר (בב׳ בתים) ונמלך כאן יצא הא דעתו שלא לאכול כלל אף נמלך ואכל כאן לא יצא אפ״ה לא ניחא ליה לפרש דברי הר״ב בהג״ה מ״ש אבל בלא״ה כו׳ שיהא כוונתו כן דזה אין מבואר שם כ״א מ״ש מהר״י מולין והיינו שדעתו להפסיק בדברים אחרים כאן כו׳ ועא״ר: