פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעא:א

לאכול עמ״א עיקר המהירות משום הקידוש שיזכרהו מיד בכניסתו ואחר שיקדש צריך שיהא דעתו לאכול מיד כבסימן רע״ג ס״ג ואי״ה שם יבואר. ורש״י ברכות דף ג׳ א׳ ד״ה קשיא. ומ״ש דמ״ה בקידוש שאומר בתפלה סגי ע׳ בסי׳ רס״ט בט״ז ומ״א וברא״ש ע״פ קי״א משמע דאי לא מקדש על היין או פת לא יצא כלל ידי קידוש אף מ״ה ועיין לבוש כאן וא״כ אם ספק לו אם קידש על הכוס צריך לחזור ולקדש וי״ל דמ״מ הכי אתני שלא להחמיר בספיקן. והא דכתב המחבר בס״ב מוציאות אנשים היינו אף דלא התפללו עדיין אם שמעו מנשים יצאו אבל אחר שהתפללו אף קטן יכול להוציא אותו כבסי׳ קפ״ו ס״ב אלא שי״ל דאם יש לו יין ואין מקדש עליו לא יצא ידי קידוש אף מ״ה וכמ״ש ברס״ט בשם הרא״ש וא״כ קטן אין מוציא ומ״מ נ״מ באם ספק לו לא החמירו בספיקן. ואי״ה בט״ז יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך. ומ״ש אם אין לו אלא כוס א׳ על שבת של שבת קודם איכא לעיוניה ביה דאם י״ט במ״ש פשיטא דלא ימתין ומצוה הבא לידו ראשונה עושה אותה ואם לומר די״ט ערב שבת אפ״ה ממתין על של שבת דהוי ד״ת על היין אם יש לו כמו שכתב הרא״ש וכמ״ש ברס״ט מזה מ״מ אימא דמצוה דרבנן דהאידנא עדיף והא דאין שום מצוה ד״ת נדחית מפני דרבנן היינו בהגיע זמן שניהם עסי׳ תרפ״ז וט״ז ומ״א ג״ה. ואי״ה בסי״א במ״א אות ה״א וברע״ב ס״ט יבואר אי״ה מזה וכאן אין להאריך. ע׳ מ״מ פכ״ט מה״ש הי״ח. ובתוס׳ פסחים דף ק״ו ב׳ ד״ה מקדש אריפתא יע״ש בשם ר״ת ובט״ז אי״ה יבואר עוד. עט״ז י״ט עסי׳ רע״ג: