פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנג:מא

ע״י ישראל עמ״א בשי״ד אות ה׳ דפ״ר בדרבנן אסור וע״י עכו״ם שרי בדרבנן כה״ג: ומ״ש בקרירה נחושת הקבוע בתנור להתיר כו׳ ברנ״ט בדיני שהייה והטמנה כתב סתם ליהנות מהם משמע אף ליקח החמין ולערות על ט״ע או קאוו״י שכבר עירה אתמול עליהם מים ונתבשלו ע״י עירוי שרי בשבת אף שהגוף נהנה מהם ועסי׳ רע״ו במ״א ב׳ רנ״ב אות א׳ ורמ״ז אות ב׳ חילוק בין אגרת שאין הגוף נהנה ומ״מ כשהעכו״ם אין מתכוין לכך שרי והוי יודע מה שראיתי עושין בשבת מערין חם מכ״ר יס״ב על ט״ע וקאוו״י שעירו עליהם מע״ש שכבר נתבשלו ויבש אין בישול אחר בישול ואף שנשאר קצת מים קרים הולכין אחר הרוב כמו שנראה מב״י ובט״ז י״ג ביארתיו ובא״ר שי״ח אות י״א הניח זה בצ״ע מ״מ מים מור״ל הוא עדיין יש בו צד איסור אם מהפך הקאוו״י וט״ע מה למעלה למטה מבשל הוא ועירוי רק כ״ק בשלו מאתמול לכן צריך ליזהר בזה ואע״פ שקולין הקאוו\י י״ל דלא נתבשל ממש עדיין גם למ״ד יש בישול אחר צליה ואפיה בשי״ח סעיף ה׳ וכ״ש ט״ע כה״ג, ויש לראות דליתן מים ע״י ישראל לקדירה הקבוע בתנור לא שרי אא״כ מבע״י שיכול לחמם מבע״י וכמ״ש המ״א ברנ״ד אות כ״ו וברנ״ט בדיני שהייה ומה בכך הא בלילה נתקררו המים ובבקר הוה מבשל בלח מקורר לגמרי ואיך שרי שהייה בשבת בכירה שאין גרופה וכ״ש דהוי ע״ג האש ממש כה״ג דאסור בשי״ח אף ביבש לגמרי ע״ג האש אם לא נגד המדורה ברחוק א״כ איך מותר וכ״ת דבמקום פסידא שלא יבקע הקדירה שרי עדיין יש לגמגם בזה כל שעיקר כוונת ישראל שיהיו המים לט״ע ולקאוו״י כה״ג אסור לשהות בשבת למחרתו שנתקרר לגמרי ואפשר דסומכין כה״ג על גדולי הפוסקים המתירים בלח דאין בישול אחר בישול ועדיין צ״ע ואי״ה בשי״ח אבאר עוד וכאן אין להאריך: