פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנג:לט

לא נצטנן עמ״א הנה הר״ב כתב סתם אם נצטנן שאין ראוי לאכול כך אסור דיעבד משמע אף יבש ואם חם קצת דראוי לאכול כך אף לח אין בו משום בישול ומעשה היה כו׳ ואסרו המרק שהיה צונן י״ל משום בישול והבשר יבש וגם היה ראוי לאכול צונן לא נהנה ממנו. ויש לראות דהמרק נבלע בבשר וניפשר וכ״ת מעשה שבת דאסורין כה״ג (דלא נהנה כ״כ) רק משום קנסא כל שנבלע ומסתמא יש רוב בחתיכה נגד הבלוע לא קנסוה דוגמא מ״ש כי קניס ר״ש בעיניה לא ע״י תערובות עסי׳ תמ״ז מ״א אות מ״ד ומ״ה הא בורכא דבסימן שי״ח במ״א א׳ שהקדירה אסורה ג״כ והיינו לבשל בה והא ע״י תערובות היא וי״ל דיעבד שרי לא לכתחילה אלא דקדירה חרס דיעבד הוה בנט״י אטו ב״י אי לאו גזירה קרובה ובאות מ״ב שומן נולד לצורך מקילין י״ל דנולד גרע מזה וצ״ע וכ״ת דסמכו על יש מקילין בשי״ח סט״ו מ״מ האיסור דלא התירו להושיב תחלה להיכן אזיל. ומיהו מהא דרשב״א בתשובה תקע״ה (נרשם בטעות תקע״א) י״ל דכ״כ אף קדירה מתכות דנט״ל לכתחילה אסור הואיל ובישל בהיתר לחולה שרי ואין צריך הגעלה הא כלי חרס דיעבד שרי כך דכי קניס בעיניה ויתיישב עם מ״ש בתה״א בית רביעי שער רביעי (דפוס ברלין דף קכ״ו ב׳) דגזירה שאינו ב״י אטו ב״י ל״ש אלא כשיכול לבוא לידי כך משא״כ חמץ לאחר זמנו ומש״ה פריך קדירות בפסח לשהינהו כו׳ ומסיק לרב אסור לפ״ז ה״ה מבשל בשבת לאחר השבת ל״ש אטו ב״י כה״ג אלא במתכות או לבשל במ״ש מיד והדברים ארוכים ולי העני דרכי החכמה נעלמו ממנו אמרתי לקצר כאן. ואי״ה בשי״ח במגן אברהם א׳ אעורר עוד בזה: