פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנג:כא

ודעתו עמ״א גם זה כתב בעבור שהלבוש כתב ודוקא בדעתו להחזירה כשהיא רותחת הא שהה בידו עד שנצטנן אסור להחזיר דהוי כמבשל פירוש ברובו דלא בעינן דעתו להחזירה רק שיעור הל׳ דאם אין מחזיר מיד עד שנצטנן הוי בישול ברוטב כבשי״ח וז״א דחולק על המחבר ונצטנן כתב הר״ב אח״כ. ובא״ר כ״א נראה מפרש דתרתי קאמר דעתו להחזירה כשרותחת הא דעתו להחזירה לאחר שנצטנן אסור בנמלך מיד ואם נצטנן אז אף שהיה בדעתו להחזיר מיד יע״ש וצ״ע. ולי ההדיוט יש רמז במ״ש וכמ״ש הרמב״ם ובאות ך׳ לא הזכיר הרמב״ם רק הרב״י אף ששניהם ממקור א׳ הוא עב״י י״ל דלכאורה כאן קשה ממ״נ אי כל״ק או כל״ב היה לפרש עכ״פ בקרקע דוקא שאין דעתו לחזור ע״כ תירץ כמ״ש הב״י וסמך עצמו על הר״מ ז״ל דלא הזכיר כלל יע״ש בב״י וי״ל בע״א:

ודע שאני העני הייתי סבור שדברי הלבוש מחוורין כשמלה ולבושיה כתלג חיור דהבין בהגהות רבו בעודן בידו של״א הניח עג״ק ושפה אחת להם ומש״ה חלקינהו להג״ה בתרתי בבי יכתב אחר עג״ק ודעתי להחזירה לומר שכ״ז שלא הניח עג״ק הוה כעודן בידו מיקרי ואף הניח ע״ג ספסל לזה הטיל תנאי דעתו להחזירה הא אין דעתו להחזירה יש ס״ס לחומרא שמא תלאן במקל כו׳ אסור ואת״ל מותר שמא כל״ק דבידו ממש ג״כ דוקא דעתו להחזירה וכל שיש ס״ס לחומרא אף בדרבנן לחומרא (עמ״ל בה׳ שאה״מ ובפריי לי״ד סי׳ ק״י בקו״ה) משא״כ בידו ממש אף אין דעתו להחזירו מיד יש ספק כל״ק או כלישנא בתרא ובדרבנן לקולא אלא דקשה א״כ אמאי בקרקע ודעתו להחזירה אמאי אסור הא ספק מדרבנן לקולא ודוקא אין דעתו להחזירה אסור בספסל וקרקע ואם כמ״ש המ״א באות ך׳ תריץ לי אמאי חלקינהו הר״ב בתרתי בבי והיל״ל מיד ועודה בידו ודעתו להחזירה ואין להאריך: