פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנב:כג

במחטו בידו עמ״א שבת י״א ב׳ וכרבא דאין גוזרין גזירה לגזירה הלכך דוקא בידו לא בבגדו כשאין דרך להוציא בבגדו עסי׳ ש״א במ״א אות ט״ו ומש״ה אע״ג דכתב שם דנקובה חייב היינו באורחיה בהכי וכאן נקיט דבר פשוט בידו כ״ע חייב אומן ובאין אומן: ובכרמלית כו׳ ומחלוקת היא אם יש לנו רה״ר או לאו עסי׳ רס״ו ושל״ד ותליא בפלוגתא אי ספק מ״ה לחומרא גוזרין בספק ואי להר״מ כל ספיקא מ״ה שריא (אף בכרת וסקילה) רק מדרבנן הוה גל״ג ועיין יש״ש ביצה פרק המביא סימן בי״ת ביה״ש צריך למחות בנשים וכן יסד הפייט (בשבועות) לא תנאף בספק פן תענש בודא״י יע״ש ועיין בתה״א מזה והך בודא״י מן השמים הוא דבידי אדם אין עונשין מספיקא ועיין לקמן סי׳ תר״ח בה׳ יוה״כ סעיף ב׳ שא״י שמצוה להוסיף מחול על הקודש משמע הא ביה״ש פורשין וכמ״ש המ״א אות ב׳ וא״כ משמע דפסק הש״ע ספק מ״ה כודאי אלא שלשון זה הוא מהר״מ פ״א ה״ז משביתת עשור וסובר ז״ל ספק מ״ה לקולא:

אי לאו דמסתפינא מחבראי וכ״ש מרבותיי הייתי אומר שיש בו כרת לדידן נפיק מאשם תלוי וכתוב בהדיא מוחין בידם וספק לאו דנפיק מדאיצטריך להתיר ספק ממזר (עיין בתה״א) לאו מפורש הוא ואין מוחין בידם אלא דהמעיין בפ״ח מה׳ ט״מ דלדידן אשם תלוי איקבע איסורא אין ללמוד ממנו. ובפתיחה כוללת אי״ה אבאר זה: