פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנב:טו

שעושה עמ״א מ״ש בעיר שרובה ישרא״ל אסו״ר וצ״ל בעיר שרובה עכו״ם מותר עא״ר אות י״ג בזה והיינו לטעם מראית עין אבל מטעם עובדין דחול ראוי לאסור לילך לביתו אף בחנוני ועתוס׳ שבת אות י״ט:

והוי יודע דעור ואח״כ כלי הוה נולד גמור ואפ״ה שרי דגמרו בידי אדם אין מקצה מדעתו ואף נתן ישראל עור שלו לעכו״ם לפני שבת וקצץ ועשה בשבת לא מקצה מדעתו דיודע דעכו״ם יכול לעשות בשבת ועמ״א תקפ״ז אות כ״ה קרן עכו״ם לאפוקי עשה מקרן שמונח בבית ישראל דמוקצה הוא ותדע דהא בגד לעכו״ם נותן משלו ונמי נולד הוא או עכ״פ מוקצה ושרי. ועתו״ש אות י״ט וצ״ע. ובשכ״ה במ״א או״ק יו״ד משמע לאוסרין בנולד שם בעינן דוקא רק גמרו בשבת וכאן סתם להתיר בכ״ע ולא הביא ב׳ דיעות ועמ״א תקי״ז אות א׳ המחבר סובר בשכ״ה ס״ד סובר שמא יאמר לעכו״ם ובחנוני לא גזר יע״ש א״ש כאן. וא״כ למאן דאוסר משום נולד גם כאן ראוי להחמיר אם לא כשכבר היו כלים רק נגמרו עתה דלאו נול״ד רק מוקצה שלא היה באפשר ללבוש כך שרי: