פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמט:ג

סעודת אירוסין עמ״א לי העני חובה עלי לבאר דבריו כפי יכולתי בעזה״י. הנה המחבר כתב סעודת אירוסין אסיר כל היום דמצוה היא והר״ב שסיים ברית מילה ופדיון הבן מותר משמע אירוסין אף לארס ולסעוד אסור דיכול לעשות האירוסין ביום אחר ולפ״ז הוציאו כן מירושל׳ כתובות פ״ק ותענית פ״ק וביצה פ״ה אסור לארס בע״ש הדא דאת אמר שלא לעשות סעודה הא לארם יארס שמואל אמר אף בט״ב יארוס שלא יקדמנו אחר ופשטא משמע אסור לארס קידושין עם סעודה בע״ש אסור דאין זה סעודה קבוע משא״כ ברית מילה ופדיון הבן שא״א קודם בשום עת והנה לכאורה קשה דהירושלמי לשיטתיה בפ״ק דכתובות על ברייתא שאין נושאין בע״ש משום כבוד השבת היינו סעודה בע״ש ביום החופה ומש״ה אסור לארס ג״כ בסעודה בע״ש דלאו זמן קבוע מיקרי דיכול לעשות שניהם ביום אחר (והב״ח כ״כ בסוף סעיף ג׳ יע״ש והיינו מירושל׳) משא״כ בבלי בריש כתובות דף ה׳ עלה דהך ברייתא משום חשבונות או שמא ישחוט בן עוף חולק על ירושלמי וסובר סעודת נישואין ואירוסין בו ביום שרי דהוה קבוע בשעת נישואין ואירוסין א״כ כבבלי ראוי לפסוק אלא דעל ירושלמי קשה איך חולק על משנה פסחים מ״ט א׳ ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו בי״ד מיירי כפירש״י שם (דאי בחול המועד ועיסה מגולגלת ומתירא שלא יחמיץ דמבטלו בלבו אלא דבחה״מ ודאי אין עושין סעודת אירוסין אף שכבר אירס עסי׳ תקמ״ו במ״א אות בד״ה וט״ז אות ג״ד ועיין בהגאון המפרש דפוס דעסויא בפ״ק דתענית ד׳ א׳ ד״ה שלא ובאמת הא״ר בתקמ״ו אות ד׳ ג״כ הקשה על הט״ז ומפרש המפרש שם הולך בע״פ וסעודה בליל פסח ואי״ה בתקמ״ו יבואר) וכיון דבע״פ דחמור יע״ש כדאיתא בע״פ דף צ״ט וק׳ ולקמן תע״א יע״ש וכיון דבע״פ מותר סעודת אירוסין שחרית כ״ש ע״ש שחרית דשרי. ואין להקשות הא תאב לאכול וכבוד שבת תרי מילי נינהו כמ״ש הט״ז אות א׳ וא״כ נהי דע״פ חמיר מע״ש לענין תאב לאכול כי מצה ד״ת אסרו משעה עשירית כו׳ עראי ושבת רק מד״ס לענגו בלי קביעות שרי עד הלילה אבל כבוד שבת י״ל יותר חמיר מכבוד י״ט וע״פ וא״כ בשחרית ע״פ שרי סעודת אירוסין משא״כ בע״ש מפני כבוד שבת הא ליתא דודאי אף עי״ט נמי אסור לקבוע סעודה שאין רגיל אף בשחרית די״ט ושבת מצוה א׳ הוא לענגו ולכבדו וכמ״ש הר״מ ז״ל פרק ששי מהלכות י״ט הי״ו לקדוש ה׳ מכובד וכל י״ט נקראים מקרא קודש יע״ש ופ״ל מה״ש ה״א תרוייהו מחד קרא. והאדון ז״ל לרווחא כתב דע״פ חמור במקצת הע״ש כו׳ כדאמרן ואיך שרי סעודת אירוסין בע״פ (דדוחק לומר סעודת אירוסין דבר מה לא יותר מסעודת חול דסתם סעודת אירוסין אין רגיל בה בימי החול ואפ״ה שרי בשחרית ע״ש וה״ה בשחרית ע״ש ועיין חמד משה כאן חרה אפו בו במ״א ולמ״ש א״ש גם תי׳ החק יוסף שהביא שם א״ש למ״ש ואי״ה בתמ״ד יבואר עוד) ע״כ פירש דהירושלמי אוסר סעודת אירוסין בע״ש שכבר אירס מקודם דהוה שלא בזמנה אבל אירס בע״ש הוה הסעודה זמנה דביום הקודם עדיין לא נגמר ונתרצו ולארס אח״כ שמא יקדמנו אחר ואין חולק על המשנה דפסחים מ״ט דמארס וסועד בע״ש. וא״כ קשה על הר״ב וגם המחבר סתם ולא פירשו דלארס ולסעוד שרי בע״ש. וסעודת נישואין בע״ש מירושלמי פ״ק דכתובות מבואר דאסור יע״ש ושאני אירוסין שמא יקדמנו משא״כ בנישואין היה להמתין אח״כ שכבר קידש (בימיהם אירסו ואח״כ נשאו) ובבלי פ״ק דכתובות שמא ישחוט בן עוף משמע דלא חייש לכבוד שבת הסעודה ומיהו י״ל בבלי אוסר אף שאין הסעודה כ״א בלילה אסור שמא ישחוט בן עוף כו׳ ולפ״ז יש לפסוק כירושלמי דסעודת נישואין בע״ש אסור דלאו זמנה קבוע אמנם במ״ק ט׳ א׳ הכל מותרין לישא ערב הרגל והיינו גם הסעודה ערב הרגל דברגל יש אוסרין ע׳ מ״א תקמ״ו אות ד׳ וב״י שם דאדרבא כל שהסעודה ערב הרגל יותר טוב א״כ הואיל וכבוד י״ט ושבת אחד הוא כמ״ש לעיל וכמ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מהי״ט הי״ו ה״ה ע״ש דשרי נישואין וסעודה ע״ש דהוה נמי הזמנה ומשני שבעו״ה דרכי החכמה נעלמו ממני הוכרחתי להאריך עד כה. ועא״ר אות ד׳ ובתו״ש אות ב׳ ולפע״ד כמ״ש. וע׳ מ״א תמ״ד אות ט׳ ואי״ה בפרי׳ שם אבאר עוד עט״ז א׳ בזה:

ומה שצוה האדון ז״ל לעיין באה״ע סימן ס״ג לכאורה לא הייתי מבין כוונתו שוב התבוננתי בספרים וראיתי שהאדון ז״ל דעתו רחבה מני ים וברגע הרבה סוקר כי כתב דבבלי משמע בכתובות ה׳ א׳ וחלק על ירושלמי דמפרש אין נושאין בע״ש מפני כבוד השבת היינו שסעודה בע״ש אסור ובבלי מפרש בן עוף ולא חייש לכבוד שבת בזה דהוה כקבוע אלא שי״ל בירושלמי מפרש לברייתא דבר קפרא שם תנא ושוין שאין נושאין בע״ש ומפרש מפני כבוד השבת וכמ״ש הגאון המפרש שם (דפוס ברלין) שיעשה הסעודה בע״ש ולא יאכל בשבת לתיאבו״ן יע״ש אפשר ל״ד אלא משום כבו״ד שבת ובבלי ד׳ ד׳ א׳ בין כך ובין כך לא יבעו״ל בע״ש ומ״ש י״ל שכבר נשאה ואיחר הבעילה עד ע״ש בלילה (כפירש״י שם בליל שבת) דהשתא הסעודה בלילה וליכא כ״א בן עוף או חבורה ואין כאן מחלוקת ולכ״ע בע״ש אסור סעודת נישואין וההיא דמ״ק ט׳ א׳ יש לדחוק בלא סעודה בעי״ט רק בי״ט אז שאני עי״ט מע״ש אבל באה״ע סי׳ ס״ד ס״ג י״א אין נושאין בע״ש והוא דעת הר״מ ז״ל עב״י שם והא דמותר לבעול בשבת בסי׳ ס״ג ס״א בנשא כבר ואין עושין סעודה בליל ביאה כ״א בחופה ובעילה אח״כ וברייתא שם ד׳ א׳ בין כך ובין כך לא יבעול בע״ש פירושו עם חופה בע״ש (בשבת איסור משום קנין) ואמאי לא אמר בבלי כירושלמי דעושין סעודה מיד אחר החופה בע״ש וכבוד שבת ש״מ דחולק ושרי משא״כ לי״א שם דשרי לישא בע״ש מדמותר לבעול בשבת ועושין סעודה בליל ביאה וברייתא בין כך בביאה לחוד הוצרך לטעם בן עוף (בע״ש ודאי ליל שבת דישראל קדושים) ואין חולק על ירושלמי ועב״ש אה״ע ס״ד אות ד׳ ולא אבין לה כי התוס׳ בי״א שם ועבב״י והבן זהו מה שרצינו לבאר בכאן. ועסי׳ תמ״ד במ״א אות ט׳ ואי״ה שם יבואר עוד. ומעתה הראה שדברי הראשונים עמוקים ורחבים כמים לים מכסים וצריך להתבונן בדברי קדשם הרבה: