פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמח:א

לדבר מצוה לשון הר״מ בפכ״ד ול׳ מה״ש לדבר מצוה בע״ש שרי משמע בשבת אסור וא״ל הטעם דהוה כשט ע״פ המים דאסור משום גזירה דחביות של שייטין דא״כ למה זה כתב הש״ע בתרי״ג ס״ו לעבור בספינה קטנה לדבר מצוה יש מי שאוסר הוא הבה״ג ואלו הר״מ ס״ל ג״כ כן לא היה כותב בשם יש מי שאומר דעת יחיד ש״מ דר״מ הטעם דהלכה כרבי שפוסק עמו ובשבת א״א זה והראה לס״ג אות יו״ד דשם שלא לדבר מצוה בנהרות ולמעלה מי״ט דשרי בע״ש לא יצא משום שט וי״א שרי דהוה כביתו. ובתרי״ג אות חי״ת הקשה דברי הטור אהדדי והיינו דכאן הביא דעת ר״י דמפרש הסוגיא שבת י״ט א׳ דאין מפליגין קודם ג״י דנראה כשט ומצוה בע״ש שרי ופוסק בע״ש לשבות מטעם שט כו׳ והא ק״ו אם רחיצה ביו״ה שרי כ״ש לעבור בספינה בכל שבת עט״ז תרי״ג אות ד׳ ואיך הביא הטור פי׳ ר״י דליתא כלל לפי הק״ו ועא״ר כאן אות ד׳ ולמ״ש אתי שפיר ועיין חמד משה תרי״ג כתב הטור לבה״ג קשיא ליה וא״י דבה״ג אם נכנס בספינה בע״ש מתיר ואי״ה שם יבואר בתרי״ג וכאן אין להאריך:

בע״ת מסתפק אם העכו״ם לא ירצה לשבות ויתבטל המצוה אם רשאי לילך הביאו א״ר ה׳ וממ״א משמע דאסור ואפשר דוקא בשבת הא ע״ש שרי כה״ג אם א״א בע״א ויתבטל המצוה ועתו״ש ואי״ה באות וי״ו יבואר עוד מזה: