פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמד:יח

להשכיר עמ״א מ״ש ליהנות ממלאכה בשבת ברנ״ב ס״ד בהג״ה יע״ש. ומ״ש צ״ע כו׳ הנה בקיבולת ששוכר הגוי לעסוק במלאכה וכל הריוח של ישראל יש בו ג׳ תנאים א׳ שלא היה מחובר שיאמרו שכירי יום הוא ואף תלוש במפורסם של ישראל אסור. ושלא יהנה הישראל ממלאכת שבת שאם לא יעשה היום יעשה למחר הא מרחץ שמרויח אסור בקיבולת כמ״ש הב״י ברמ״ג בשם מהרי״א הביאו המ״א שם אות ב׳ ואמנם במשכיר לעכו״ם שיהיה לו חלק בריוח יש בו תנאים אלו א׳ שלא ישכיר רק לשבת דהוה שכר שבת שלא בהבלעה אסור ב׳ שאם הוא דבר שאין דרכו להשכיר אסור כמבואר ברמ״ג. ובמכס כששוכר עכו״ם לעסוק במלאכת המכס והריוח של ישראל והקיבולת שיאמר לו אם תגבה מאה זהובים אתן לך עשרה ואין מזכיר לו יום השבת כלל דמשמע אף בחול אם תגבה כך אתן לך כך א״כ לא הוה שכיר יום וגם לית כאן שכר שבת כלל דכבר שכר מהשר המכס כל השנה עם שבתות בכלל ולא דמי כלל לרמ״ה סס״א יע״ש א״כ יש להתיר (מ״ש הש״ע ומשכי״ר אין מדוקדק ושוכ׳ר הול״ל דכה״ג דקדק הב״י ברמ״ב אם היה משכירו שוכרו כו׳ ובלבוש כאן תיקון ושוכ״ר כו׳ יע״ש) אבל להשכיר לעכו״ם וריוח של עכו״ם וישראל נוטל מעכו״ם שכר שבת שלא בהבלעה אסור ולא נראה לו לחלק בין ה״מ למועט (עט״ז ו׳) אבל הא ל״ק ליה דבר מפורסם אסור מ״ע י״ל דכאן המכס ומטבע של המלך ל״ש זה כבסימן רמ״ג ס״ב בהג״ה יע״ש ותי׳ דכאן קונה ממנו המכס ל״ש שכר שבת דהוה כקנה סחורה ול״ד לתנור ובאמת יש לע׳ מסי׳ ת״ן אות י״ב שם ובט״ז אות ו׳ דהוה דבר שלב״ל כתבתי שם מדין הפקר יכול לסלק עצמו עכ״פ מדבר שלב״ל ועוד להפקיע איסור בכל דהוא ניחא ליה ומ״ש המ״א שם למכור היורות ג״כ הוא שלא יהיה נהנה מקיומו של איסור דישרוף היורות בלא משקה גם אחר הפסח ניחא ליה בבלע וע׳ תו״ש אות י״ו וי״ז ולע״ד כמ״ש:

והנה בתשובת רש״ל סימן ק׳ הביאו המ״א באות י״ו דעת השואל במלח ששוכר עבדים לשנה דקיבולת זה לא מהני שמרויח מלאכת השבת והרש״ל כתב שכוונת השואל הוא ממרדכי הביאו הט״ז ו׳ ושם נאמר שקובע בשבת משא״כ במלח ששוכר כל השנה וכמ״ש רש״ל דמה״ט הוה קיבולת גמור ובמכס לאו קיבולת גמור יע״ש משא״כ לדידן כמ״ש הב״י בשם מהרי״א ברמ״ג וזה כוונת השואל אסור במלח אם נאמר לחלק בין פסידא לפסידא וכמ״ש רש״ל שם והט״ז כאן ומש״ה האדון ז״ל באות י״ז שינה מלשון רש״ל ואפילו קיבולת הדומה למכס שרי כאן דגם במכס שוכרו למלאכה גמורה לכתוב ומש״ה הקדים דברי הב״י בכותב ואפ״ה שרי ה״ה כאן ומה שציין רש״ל בתשובה שם נזכר ענין זה ומ״מ לאו כדבריו ממש וכן דרכו לפעמים וע׳ תו״ש אות י״ו ונ״ל כמ״ש: