פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ריז:ז

אינו עמ״א בחדושינו הארכנו חדא דמה בכך דעשוי למכור לע״ז הזמנה לאו מילתא אם לא שמכרו כבר ב׳ אי ריח איסור ד״ת אסור או דרבנן עי׳ ר״מ ה׳ מעילה פ״ה הט״ז משמע ד״ת ורש״י ותוס׳ פסחים כ״ו משמע דרבנן גם מ״ש המ״א מסתמא של מסבה א״כ מחצה נמי ועא״ר כאן ואי״ה בכללים יבואר מזה אי אמרינן ב׳ מיעוטים דלאו מטעם אחד אי מצטרפין וכאן אין להאריך:

שאלה אתרוג של ערלה דאסור להריח בו שנתערב בהרבה מותרים והריח בא׳ מהם במ״ש ואח״כ נזדמן לו בשמים של היתר אי חוזר ומברך ומריח או לא (כי במ״ש מחויב להריח בבשמים ה״ה פירות אם יש לו ול״ד בשמים):

תשובה יש לחלק בין נתערב בס״א דבטילה ערלה רק דבר חשוב ומנין לא בטיל אתאן לספק של פרי תואר בי״ד בצ״ח ושאר דוכתי בחתיכה בב״ח שאין בטלה לאכילה דחהר״ל אי מותר ליהנות מלוגמא וכיוצא דהנאה לאו ר״ל או אין ביטול לחצאין ה״ה נזק יש לספק בזה ובפחות מס״א אין ספק דאסור להריח אמנם למ״ש א״ר ברצ״ז ה״ו דמש״ה חוזר ומריח דהוי כמוכר דבר איסור ואכלו דאין מחזיר הדמים בח״מ רל״ד וסמ״ע דאין נהנה וא״כ מ״ה חד בתרי בטל רק מדרבנן ערלה ר״א ואסמכתא היא ובאיסור דרבנן קי״ל דמחזיר הדמים דנהנה הוא עי״ד קי״ט סי״ג בש״ך אות כ״ז ואע״ג באיסורי הנאה מחזיר דאין דין מכירה אבל נהנה הוא. וא״צ להריח מחדש ויצא בזה:

והוי יודע דאתרוג ערלה אי אסור להריח בו יש בו מהספק בי״ד ק״ח ס״ז בשמים של ערלה דקאי להריח הא אתרוג וכדומה דעיקרו לאכילה אפשר מותר ועש״ך אות כ״ו משמע דאסור וי״ל להריח באתרוג הוי שלכ״ה וכל שלכ״ה י״א דהוי רק מדרבנן בריחא לא גזרו ועמ״ל פ״ה מה׳ יסודי התורה ואתרוג דמצוה אי הוי שייך ביה אקציה למצוה בריחא הוי אסור מ״ה ואין להאריך כאן ואי״ה יבואר במקום אחר ובסי׳ רצ״ז יבואר עוד וכאן אין להאריך. ולענין להריח בפת חם בפסח עא״ר תמ״ז אות ז׳ בסופו בשם או״ה דאסור וה״ה ביי״ש ואי״ה שם יבואר:

ברכות הנעשים על הנסים