פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רטז:ג

המוסק עמ״א ואף למ״ד איבריה מתפרקין והחידוש הוא דאתי מחי מ״מ בהא דבתר מעיקרא אזלינן לא פליגי כו׳ וכ״ש למ״ד איבריה מתפרקין קשה מנלן. ועיין רפ״ח בשו״ת סי׳ י׳ הביא הא דפרק אין מעמידין דבש למאי ניחוש לה אי משום איערובי פי׳ הר״ן בשם י״א בשר בהם מסרי סרי ונעשה דבש יע״ש וי״ל התם הוי מין במינו לאחר שנהפך ונעשה דבש ומ״ה חד בתרי בטל ומדרבנן אסור התם דאיכא ספק וגם כה״ג לא גזרו משא״כ כאן הוי א״מ שנרגש ולמ״ד טעמא לא בטיל באלף מ״ה י״ל דאסור ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה:

ומה שאוסרין דבש המעורב בסולת בסי׳ תס״ז הנה אף לרא״ש דכתב דמוס״ק אפשר דאסור והרמ״ה בטור נמי קשה דכאן בתר מעיקרא ולא יצא מאיסור ראשון משא״כ סולת קודם פסח היתר הוא ועתה נהפך לדבש וצ״ל חמץ שאני דראוי לחמע כמה עיסות בעינן נפסל מאכילת כלב ובשאר איסורין די בנפסל לאדם עשו״ת פר״ח כאן ובה״פ ועוד דזמן בעינן כי לא ברגע יתהפך לדבש ובסולת בדבש חיישינן שמא עדיין סולת קיים וחמץ במשהו תוך הפסח ואי״ה בה״פ יבואר עוד: