פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רטו:ו

כשנשבע עמ״א ר״מ פ״א מה״ב הט״ז מגמרא ברכות ל״ג א׳ פי״א הט״ז כל דבר שמסתפק לך עושין בלא ברכה לעולם יזהר אדם בברכה שא״צ ובכ״מ שם ספק ברכות לקולא משום חומר לא תשא. ומ״ש לתוס׳ אם מברך מספק אין עובר בהמ״ז ד״ת אף להר״מ חייב ואף לדידיה ספק תורה לחומרא מדרבנן כתבנו במ״א בכה״ג שהיה מחויב וא״י אם עשה או לאו מ״ה ואף דרבנן תו ליכא לא תשא ובפרט לדעתו בשורה הא׳ כל מידי דרבנן יש בו דין תורה מלא תסור וע״פ התורה אשר יורוך. וברכות דרבנן אם מסופק כיון דאתנו דספיקן לקולא אף לא תשא דרבנן אסור וכאן אין להאריך. ומ״ש לענין ק׳ ברכות עי׳ בסי׳ מ״ו במ״א א׳. עניית אמן אחר ב״ה ובהמ״ז ומעין ג׳ י״א ד״ת הרמב״ן ז״ל וקרית ספר עי׳ בתיבת גמא פרשת האזינו הארכתי בו עי׳ ה׳ שבועות פי״ב ה״א וצ״ע קצת: