פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רח:ב

ששלקן עמ״א הנה שלק ובישול י״א שלק מעט ובישול הרבה וי״א להיפוך. כתישה דכאן לאו דכו במדוכה או טחינה אלא הוסר קליפתן אע״פ שהם שלימין כמו הריפות כן הוא. ובגמרא ברכות ל״ו א׳ תניא הכוסס חטה פה״א הכוסס אורז פה״א עוד תניא אלו הן מעשה קרירה (לענין במ״מ) חלקא טרגיס ואורז היינו שנחלק א׳ לב׳ או לג׳ ולא הוסר קליפתן ובר״מ פ״ג מה״ב ה״ד וכן הדגן שחלקו אי כתשו כריפות וגרש הכרמל הוי מעשה קדירה במ״מ (ריפות פי׳ נכתשו וגרש הכרמל חלקו) הרי הריפות אע״פ שהוא שלם במ״מ וכ״ת דוקא בשלו ביותר הא שלק כל שהוא מעט פה״א אע״פ שהוסר קליפתו דהא בה״ג כ׳ אכל דגן שלוק כמות שהוא פה״א הא הוסר קליפתו אף שלק מעט במ״מ והכ״מ שם עשה כלומר וירצה בזה דלא הוסר קליפתו אף בישול רב מקרי שלוק לענין פה״א. ובש״ע פסק דבלא הוסר קליפתו ונתמעכו יפה או חלקן במ״מ אבל לא הוסר קליפתו ולא נתמעך יפה הוי פה״א ע׳ תוס׳ שם ד״ה הכוסס. ובהוסר קליפתן ולא נדבקו כלל ג״כ יש לספק. באופן דלכאורה חטים ואורז ודוחן ג׳ חילוקים יש חטים כמות שהן הנקראים דגן ולא הוסר קליפתן לא נתמעך יפה פה״א נתמעך יפה אף בקליפתן במ״מ אורז אף לא נתמעך י״ל במ״מ (עמ״א י׳) דוחן בקליפתן י״ל אף נתמעך יפה שהכל כי אין דרך לאוכלו בקליפתן ועי׳ הרר״י גבי חבי״ץ כעין דייסא ומ״מ שהכל יש לברך:

והוי יודע שכ״ז בדגן שיש מעלה במ״מ אבל טטרק״י והיר״ז דוחן לדידן שהכל היינו בעשה קמח מהם אבל מבשלין הייד״ן או גרופי״ן והיר״ז יהיו שלימים או נדבקים קצת זה בזה ראוי לברך פה״א דלמה יגרע מברכתו הראוי לו כי עתה לאחר שהוסר קליפתו ראוי הוא לאכילה ובשלמא חטים נשתנה למעליותא כשהוסר קליפתו כתשן או חלקן מפה״א לבמ״מ משא״כ אלו ולמה נשתנו לגריעותא שהכל ודוקא קמח מהם אין ניכר כלל אז שהכל כמ״ש המ״א אות י״ב וי״ג ואי״ה שם יבואר אבל כשניכר קצת א״י טעם ואין לחלק בין נדבקו או לא נדבקו וצ״ע בזה ובחידושינו הארכנו: