פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רו:ד

יותר מכ״ד עמ״א ברבור אפי׳ מלה אחת הוי הפסק וצריך לחזור ולברך אם שח שלא מענין המצוה ובשתיקה לכתחלה אסור להפסיק יותר מכ״ד וע״ז קאי הר״ב בהג״ה ודיעבד אפי׳ שהה הרבה בשתיקה כל שלא הסיח דעתו א״צ לחזור ולברך. ומ״ש ישבר ואח״כ יברך בלא״ה מטעם דקודם דקידם לא אמרינן. ובין ברכה למצוה או בנהנין לאכילה אף שח מפני הכבוד והיראה חוזר ומברך ואסור להפסיק דשאני ק״ש שאין מברך אקב״ו כו׳ ול״ש כ״כ לק״ש. ומה״ט שנים שיושבים בסוכה וכדומה ומקדשין ואחד גמר ברכת היין או המוציא אסור לענות אמן אחר חבירו דהוי הפסק (קידוש לא הוי הפסק) וכ״כ בשו״ת פנים מאירות ח״ב סי׳ ה׳ יע״ש ואפי׳ לקדיש ולקדושה ולברכו לא יפסיק כה״ג עסי׳ ס״ו במ״א ה׳ דלא למדו אלא מק״ו ולהפסיק בין ברכה למצוה או לנהנין אסור. עמ״ש שם עב״ח ס״ס זה ולמ״א אף הרבה אגוזים צריך לשבור תחלה מטעם הפסק עסי׳ רצ״ו ד׳ במ״א: