פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רב:ב

מבושל עמ״א בטור הביא מחלוקת רש״י סובר מבושל לא דנשתנה לגריעותא והש״ע פוסק בפה״ג עסי׳ ער״ב בטור ולקמן ער״ב ס״ח הביא ב׳ דיעות בס״ח אי דאין מקדשין על מבושל ודבש וציין באר הגולה כתב ה״ר שמעיה בשם רבינו שלמה (תלמיד רש״י חיבר מחזור ויטרי) ורי״ץ גיאות ורב האי ורמב״ם הנה הנך גדולים טעמייהו דמברכין שהכל במבושל ובדבש אבל טעם הרי״ו ז״ל דפסול למזבח אבל מברכין פה״ג כמ״ש המ״מ פכ״ט הי״ט משבת יע״ש ומדלא כתב המחבר מעט שאור משמע לכאורה כה״ר שמעיה ורי״ץ גאית ורב האי א״כ מ״ט סתם כאן ובלבוש כתיב יש פוסלין שאור או דבש והיינו כר״מ לחוד ולבושיה כתלג חיור. ומה שקשה למה במבושל לא הביא י״א אי״ה יבואר שם. וסבור הייתי לומר דה״ר שמעיה בשם רש״י לשיטתיה שפי׳ בר״פ כ״מ ל״ה א׳ יין חשיבותיה כי י״ל בגמרא ע״ב לבתר דמסיק שמן ע״י אניגרו״ן ל״ק מ״ש משמן הילכך מבושל נשתנה לגריעותא אבל אינך ס״ל הטעם כמ״ש בגמרא חמרא סעיד ומשמח אף מבושל נמי אלא שראיתי להתי״ט שם עמ״ש הרע״ב חשיבותיה דסעיד ומשמח יע״ש ועי׳ נ״ץ ובסי׳ ער״ב בב״י די״א מבושל נמי נשתנה לעלויא. ויין וורמי״ט שקורין פאלין עיין ה״פ די״א דיוצא בו וצ״ע ביין וורמיט שלנו דיש בו הרבה כמעט אין החיך נהנה ממנו כ״א לרפואה אף שהנ״ב אין ראוי לברך עליו. ואי״ה יבואר עוד: