פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רב:יז

פה״א עמ״א פסק מרקחת קליפות מראנצין פה״ע וגם קפריסין י״א פה״ע הוא דעת הרא״ש וראב״ד הובא בטור וכתב הטור מספק בפה״א וא״כ בקליפת גוף הפרי הוי כעין ס״ס ומברך פה״ע זהו דעתו ז״ל דלא כט״ז בר״ד אות ט״ו דמסיק לברך פה״א יע״ש ובחידושי ל״ו הארכנו וכאן אקצר דבי״ד רצ״ד ס״א בנטע רבעי קליפת מראנצין פטורים א״כ לאו פירי היי רק מאת מרבינן בערלה ובנטע רבעי לא כתיב את עש״ך ולבוש שם. ועט״ז ר״ד אות ט״ו. ולמ״ש התוס׳ ברכות ל״ו ב ד״ה קליפי אגוזים דגרעין פירי ממש הוי ולא מאת דריש לה (דלא כחה״ר וכמ״ש המחבר כאן ס״ג) ואפ״ה פטורים ברבעי וכ״ה במשנה ח׳ פ״ק דערלה קשה לתוס׳ וי״ל כמ״ש הרע״ב והר״מ והביא התי״ט שם ד״ה ומותרין דבעי יש למילף בכל הלכותיו מערלה אלא דיש היקש ממעשר שני והתם אכילה כתיב ונאמר גרעין מר אין ראוי לאכילה כך וה״ה קליפת רמון אין ראוי לאכילה כך כ״א בדוחק גדול ומשו״ה חמור מרבעי. ולפ״ז מ״ש הט״ז וש״ך שם מאת ורבעי לא כתיב את קשה דממע״ש יליף כמ״ש גם ק״ק דלא היה לסתום בי״ד רצ״ד והיה לכתוב גרעין מתוק נוהג רבעי דהוי גוף פירי וראוי לאכילה וה״ה מע״ש נוהג בו. ומ״מ אין ראיה לומר קליפת מראנצין גוף הפרי דערלה מאת יליף לה. והנה הר״מ ז״ל בפ״י ממע״ש ונ״ר ופ״ג תרומות ה״ד ופ״ח מברכות כר״ע קפריסין פה״ע כר״ע ממש אבל המחבר בי״ד רצ״ד ס״א פסק לחומרא בא״י וה״ל לקולא וברכה נמי לחומרא ופה״א ממ״נ יוצא וכמ״ש הטור כאן וכ״מ טובא אם בירך על קפריסין פה״ע לר״מ לא יצא ולהמחבר ספק ברכה להקל ויוצא בפה״ע. וכן כשמונח לפניו פה״ע וקפריסין או מראנצין להט״ז יברך פה״ע ויכוין שלא להוציא ועסי׳ ר״ו מ״א א׳ ואי״ה שם יבואר. ובר״ד יבואר עוד אי״ה בט״ז ט״ו. ועיין מ״א אות ל״א חזר וכתב קליפות מראגצין פה״ע דלא כע״ת שפסק שהכל וא״ר בריש ג׳ אות ב׳ הסכים לע״ת שהכל דקליפת מראנצין נמי לא נטעי אדעתא למיכל הקליפה ומשליכין אותו ודובשא עיקר כמו אגוז רך המוזכר בסי״ד שהכל במטוגן בדבש וכן ראוי לענ״ד להורות שהכל וכללא הוא בזה כמו שאבאר אי״ה בר״ד במ״א אות כ״ג וכאן בסי״ד גבי אגוז רך אעורר עליו עוד בעזה״י וכאן אין להאריך: