פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רב:יא

שהכל עמ״א ובר״ה אות ו׳ יע״ש. ובחדושינו ל״ו א׳ כתבנו להר״מ פ״ח מה״ב ה״ב כתב ואם שמן לבדו או שלא חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן וסובר שמן לבדו שהכל ה״ה בלא חשש בגרונו ורוב שמן ומעט אגיגרון הולכין אחר הרוב (דרך לרפואה הרבה שמן אפשר רוב כו׳ והר״מ תרתי בעי לרפואה וע״י אניגרון הא לרפואה ובעיניה לא מדלא אמר אלא כמ״ש הלח״מ שם) אבל שלא לרפואה ורוב אניגרון אה״נ פה״א והמחבר שסובר כטור דשמן לבדו ולא כלום לא סיים שהכל רק מבוך על אניגרון והיינו פה״א אף אם האניגרון מועט דשמן מין פטור כט״ז א׳ ועל הר״ב בהג״ה קשה דסיים שהכל כר״מ ומיהו בב״י עשה כלומר והשמיט מלת עליו וא״י למה גם י״ל שמן לא הוי מין פטור אלא דאזוקי מזיק וכשהוא מערב טוב הוא. ועב״ח ראיה מכוסס שערי שהכל דקשה לקוקאיינ״י אפ״ה שהכל ה״ה שמן ועי׳ ספר חמד משה והביא מ״ש ר״מ פ״י מתרומות (מ״ש למה נזיר ששתה יין תרומה פטור מחומש ושותה ביה״כ חייב י״ל שאני זמן איסור ממאכל איסור ובחדושינו הארכנו). והנה י״ל מ״ש הר״מ מברך שהכל בחושש בגרונו דרפואה יותר ממה שיזיק אח״כ ומהמחבר אין הכרע בזה ומ״מ ספק ברכות להקל וכל ששותה בעין אף לרפואה אין מברך כלום ואין להאריך יותר: