פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קצז:יא

יכול עמ״א. העתיק תוס׳ מ״ח ד״ה עד אבל ברא״ש משמע דבעינן שחייב בברכה זו מדרבנן בנהנין דאל״כ משום שאכלנו אף כזית ירק נמי ומה״ט אף שכ״א מברך בלחש וא״י ברכת הזימון ואחד שאכל ירק יודע ברכת הזימון א״י לומר ברכת הזימון ולהוציא אותם דכל שאין מחויב בדבר הוי כה״ג וצ״ע. גם מ״ש הטור להוציא אחרים כזית דגן דייסא מהני היינו להרא״ש דמעין שלש ד״ת והואיל ואי אכיל כדי שביעה הוי ד״ת מהני שיעורא דרבנן להוציא כדי שביעה אבל להר״מ ברכה מעין שלש לרבנן כה״ג אין מוציא תרי דרבנן לשיעור של תורה עלח״מ פ״ה מה״ב ה״ח. והנה להרא״ש ז׳ מינים למה לא יוציא וצ״ל דאין זימון לפירות הילכך א״א שיאמר הוא ברכת הזימון עסי׳ קצ״ד במ״א אות ג׳ ובקצ״ב אות ב׳ ובחידושינו הארכנו: