פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קצג:ח

קבועים עמ״א. אף להמחבר דסובר דבזימון יכולים כ״א לברך בהמ״ז בפ״ע מ״מ דוקא כשאין יכול להוציא לחבירו הוא דרשאים לזמן הא כשלא נקבעו דאין א׳ רשאי להוציא לחבירו אף בג׳ תו אין רשאין לזמן והוכיח כן מתלמידי דרב ברכות מ״ב ב׳ לא הוי ידעו היסבו דוקא וישבו אין א׳ מוציא חבירו ומה בכך יקימנו ויברכו כ״א לעצמו כמו בהמוציא ועתוס׳ שם ד״ה עשרה הוקשה להם זה בברכת המוציא ועיין ספר חמד משה הרגיש בזה. ודין זה צ״ע דכל שאין מוציאין זא״ז אין רשאין לזמן ובחידושי׳ כתבנו דביו״ד הזכרת השם אפשר אסור לכ״ע באין חייבין: