פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קפו:ג

כדי שביעה עמ״א ברפ״ח אות ד׳ בשם הרא״ם תרי דרבנן אין מוציא חד דרבנן והכא יכול להיות חד דרבנן באכל כדי שביעה מש״ה מוציא אף תרי דרבנן כה״ג והקשה מתרע״ה ס״ג דקטן בר חינוך מוציא בנ״ח וצ״ל מגילה מפני כבוד הציבור עמ״ש שם בפריי. ולבוש כאן משמע קטן בלא אכל כדי שביעה אין חייב בחינוך ועא״ר ג׳. ואמת ממרוצת דברי הלבוש בתרפ״ט ס״א וד׳ משמע דבדרבנן אין מחנכין הקטן ומגילה הואיל והיו באותו נס להשמיד כו׳ ומש״ה אין מוציא דהוי תרי דרבנן והשמיט בתרע״ה דהגיע לחינוך ג״כ אין מוציא בנ״ח לגדול דל״ש באותו נס התם כ״א שרצו להעביר על דתם יע״ש ומכל מקום הא כ׳ התם דלדידן גם הקטן חייב להדליק הרי אף בדרבנן ומהדרין מחנכין הקטן ג״כ. ועמ״א שמ״נ ב׳ מק״ו י״ל הואיל ופ״א ד״ת תפלה להמחבר תו מחנכין בתפלת מנחה ג״כ הואיל ויש בו שורש מ״ה. וער״ס פ״ה מה״ב ה״א הקטנים חייבין בבהמ״ז מד״ס כדי לחנכן כו׳ ובה׳ חנוכה פ״ג הי״ד קטן מקרא הגדול עונה מלה במלה משמע אף הגיע לחינוך י״ל דהלל ד״ס לא ד״ק לשיטתיה שם בהלכה ו׳ ובד״ס ממש אין מחויב הקטן משא״כ בהמ״ז ד״ת חייבין הקטנים ומוציא לאב כשלא אכל האב כדי שביעה והקטן כדי שביעח באופן שלכאורה יש מחלוקת בזה אי במצוה דרבנן מחוייב האב לחנך לקטן ואי״ה בפתיחה כוללת יבואר מזה וכאן אין להאריך: