פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קפ:ב

לא עמ״א אם שלימה מונחת כבר אם יש איסור בזוהר משמע דשרי ועדיף כן להכין פת שלם לאחר המוציא מיד כמו שכתב בס׳ עסיס רמונים. ע׳ סנהדרין חלק צ״ב א׳ כל שאין משייר פת ע״ש אין רואה סימן ברכה והאמר ר״א כל המשייר פתיתין כעע״ז ל״ק הא דאיכא שלימה בהדיה פירש״י דמביא שלימה לאחר שאכל ומניח עם הפתיתין הא דליכא שלימה דפתיתין מוכנים לעני משמע כשאין פתיתין ומביא שלימה לקיים אכול והותר אז הברכה חלה על יש שפיר דמי וז״ש כל המשייר פתיתין ומביא ג״כ שלימה כעע״ז ועיקר חסר מן הספר אבל הזוהר א״ש טובא כל שאין משייר פת שלם אין רואה סימן ברכה כי עדיף כן כמ״ש בס׳ עסיס דמונים המשייר פתיתין היינו יש פת שלם ומביא לאחר שאכל פתיתין כעע״ז ומ״מ המשייר פתיתין ג״כ קשה ואין להאריך: