פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קעח:ג

וכן עמ״א עט״ז ג׳ בר״מ פ״ד הלכה ד״ה פי׳ הכ״מ להיפוך ד״ה די״ל באין טעון לאחריו וכן רבותא שתי׳ סתמא יין ופירות אף ז׳ מינים להר״מ צריך ברכה במקומן דבהלכה א׳ שם ובהלכה ג׳ שם מבואר המוציא וי״ל דאכל פחות מכשיעור פת וז״ש מברך על מה שאכל משאר דברים ועמ״א ר״י אות א׳ פחות מכשיעור לכ״ע מברך המוציא שנית דל״ש לקיבעא הדר דאין מברכין בהמ״ז פחות מכזית אלא שהוא חשבו לדוחק ופירש וכן רבותא ואהיתרא מהדר בהניח אף בשתיה א״צ ברכה למפרע ולא ברכה ראשונה וכפסק רמ״א בהג״ה וכ״מ בפסחים ק״א ב׳ דאי פשוט במשקין ל״ש הניח דודאי עקרו מכל אף שהניחו מקצת למה דאיק מעקרו וכמה דוחקים יש בפירושים לוכח בהכרח דאל״כ מה מהני הניחו ש״מ להמקשן הונח לו בזה נימא אנן אף באמת גם במשקין הניחו לא הוי הפסק. והנה לדיעה ב׳ שהוא ג״כ דעת הר״ב בהג״ה לאו מעקרו דאיק לה אלא דא״כ למה טעון ברכה למפרע דאין מזקיק ברכה אחרונה וכמ״ש הר״ן ז״ל כמ״ש בט״ז א׳ מזה אמנם התוס׳ פסחים ק״א ב׳ ד״ה כשהן והרא״ש שם פירשו עצה טובה שירעבו או ישכח (כמ״ש הר״ב בהג״ה ס״ב) ולא פירשו לכתחלה צריך בהמ״ז במקומן עמ״א ח׳ אלא דא״כ למה דאיק מעקרו והבן זה דלטעמים אלו אף פירות שייך עצה טוכה ומ״ש בהגהות סמ״ק א״י ליישבו כפשוטו עט״ז ו׳ ואפשר דה״פ דבפת נמי כשהניח מקצת חברים רשאים לכתחלה לצאת ובלא הניחו אין רשאים לכתחלה אבל דיעבד דוקא בפירות הא פת אף לא הניחו א״צ ברכה ועיין דרישה ואין להאריך: