פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קעח:א

צריך עמ״א ס״ב בהמחבר כשהם יוצאים צריכים מיד ברכה למפרע וכבסימן קפ״ד ובמ״א א׳ וכאן ח׳. ועס״ב בהג״ה. ולי העני יש בדברי המחבר ס״ב דקדוק אחד ושייך כאן אעתיק פה. כי לשון המחבר הוא לשון הר״ן פ״ד מה״ב הלכה גד״ה ופסחים ק״א ב׳ ב׳ ברייתות חבירים כו׳ ועקרו לקראת חתן כו׳ ובשנייה ועקרו לביה״כ או לביה״מ ודייקינן עלה עקרו מכלל בדברים טעון ברכה לאחריהם ויש בזה ד׳ פירושים א׳ רש״י ורשב״ם עקרו מהירות ומשום חתן וכלה הא לא״ה צריכין לעמוד במקומן ולברך ברכה שאחריהם משמע לכאורה בהליכתן מברכין ברכה אחרונה. הב׳ פירוש בעל המאור ז״ל לקראת חתן הא לרשות אע״פ שהניחו זקן אין עוקרין דלמא שכחו ולא מברכין במקומן. הג׳ במלחמות ה׳ כשהם יוצאים כו׳ ולא אמר ויצאו כו׳. הד׳ שם ור״ן דבאין טעון ברכה במקומן אין שינוי מקום מזקיק לברכה אחרונה יע״ש ואמנם הר״מ סובר דמזקיק כמבואר כאן וחוזר ומברך למפרע כו׳ וגם השמיט מלת ועקרו וכתב במקומו ויצאו כו׳ נשאר לנו פי׳ הרמב״ן מדקתני כשהם יוצאין מברכין והיינו במקומן אבל פי׳ בעל המאור יש חילוק בין רשות ובין מצוה ואלו כן לא היה להמחבר להשמיט זה. ועמ״ש אי״ה באות ב״ג מזה: