פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קעז:ג

ואם עמ״א דין זה מתר״י (עמ״ש בט״ז א׳ על מ״ש באר הגולה ב׳ יע״ש) וג׳ דינין הם להרר״י כשבאין ללפת צריך שיאכל תחלה ודעתו ג״כ על סוף ויאכל לבסוף עם פת ואז כשאכל באמצע בלא פת א״צ ברכה ראשונה על הפירות (וזהו הדין שכתב המחבר כאן) השני כשעוקר סעודתו מפירות כשיאכל תחלה מהן די וא״צ לסוף עם הפת וזהו וי״א בס״ג הם תר״י השלישי כשבאין לקינוח אע״פ שאוכל תחלה וסוף עם הפת כשאוכל באמצע בלא פת צריך אז לברך על הפירות (הא כשאוכל עם הפת אע״ג דאין כוונתו ללפת מ״מ נפטרו בהמוציא) ועמ״ש בט״ז אות כ״ג אי״ה בזה. ועסי׳ קס״ח אות כ״ב מולייתא בפירות הקמח עיקר וע״ש: