פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קע:ו

שמא עמ״א ובסי׳ רי״ב באות ג׳ אם אוכל פת למתק השתייה אם נוטל ידיו בלא ברכה או שא״צ ליטול כלל ועמ״ש בט״ז ב׳ מזה ודעת הרשב״א בתה״א בית ששי שער א׳ דקנ״ז א״ב יע״ש ובמ״ה וב״ה יש אריכות דברים שם (והמ״א באות ה׳ כיון למ״ה זה ודלא כמ״ש בתה״ק שוב ראיתי בא״ר ה׳ הרגיש בזה) ולדינא הוא כך להמחבר ביצא לאחר אכילה ועדיין קבע לשתות והטיל מיש ושפשף נט״י אחת בפנים דוקא ובלא שפשף א״צ עט״ז א׳ ואף לאכילה ממש כשלא שפשף א״צ נט״י כמ״ש ע״ת בקס״ד ובא״ר הקשה שם דמבואר כאן וי״ל כאן לשתות מיירי כו׳ ודיבר והפליג אף לשתות צריך נט״י ב׳ ידים דשמא יתן פרוסה לפיו ובפנים להמחבר אף כאכילה ממש בפנים ואפשר המחבר סובר דיבר והפליג דוקא לאכול הא לשתות א״צ כלל נט״י לשיטתיה בקנ״ח סב״ג פחות מכביצה ג״כ י״א דא״צ נט״י ומסתמא שתייה א״כ אוכל קצת עראי הוא פחות מכביצה וכולי האי לא גזרו לשמא יאכל פתות כביצה כו׳ ורק בהפליג תוך אכילה ממש בעי נט״י ב׳ ידים וידו א׳ לשתות וב׳ ידיו לאכילה מיירי ועיין בתה״א קנ״ז ואין להאריך: