פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנט:ח

מפני עמ״א לי העני דבריו צ״ע וישוב דעת בחולין ק״ז א׳ אריתא ג׳ גירסאות רש״י אין נוטלין דלאו כח גברא ומטבילין לא דלית מ׳ סאה בצינור הא יש מ׳ סאה אע״ג דדלי שאובין הם י״ל כבסט״ז כראב״ד מ׳ סאה ושאובין בקרקע כשירים או המשכה מהני וה״נ כאן כי הצינור אין כלי כמ״ש הרא״ש ז״ל וא״כ הוי המשכה אם הלך דרך מה בצינור ומים שאובים דפסולים הוא כששואב בכלי ושופך למקוה ושם טובל אבל אם הלך דרך קרקע ואח״כ למקוה כשר וה״ה בצינור כה״ג הואיל וצינור לאו כלי הוי. ואי בזיע דוולא מילף לייפי וטובלין היינו דחשוב מ׳ סאה. אבל גירסת הרא״ש וחה״ר ובתה״א בית ששי שער שלישי אריתא אין נוטלין דלאו כח גברא ולא מטבילין דשאובין הם וגי׳ הרי״ף ואי בזיע דוולא אין נוטלין כו׳ והנה בגי׳ הרא״ש ורשב״א לרא״ש הצינור אין כלי (כמ״ש התוס׳ ב״ב ס״ה ב׳ ד״ה צינור) ושאובין הוי מדלי ואפשר סובר שאיבה שהמשיכוה כולה פסול לנט״י ושפיר גרס ואי בזיע דוולא מטבילין אבל הרשב״א בתה״א שם סובר כבה״ג מישך במנא שפיר דמי ואריתא כיון דמחוברתת בקרקע היא וכטבילה היא וטבילה בשאובין ליכא אלמא סובר צינור כלי הוא (וצריך לומר דחוטט ביה לקבל צרורות עתוס׳ ב״ב שם) והוקשה לו לבה״ג מישך במנא שפיר דמי ותירץ דגרע טפי כשהכלי מחובר בקרקע נראית כטבילה וטבילה בשאובין ליכא משא״כ במנא תלוש לגמרי וכמ״ש בס״א (עמ״ש בט״ז אות א׳) מה שא״כ אי הוי מפרש צינור לאו כלי לק״מ מעיקרא דאין מטבילין דכבר שאוב מדלי וכלי ליכא עתה ומכלי בעינן ועב״י הביא לשון הרמב״ן קצת באופן אחר ולפ״ז הא דאי בזיע דוולא מילף לייפי לא גרס לרשב״א ובה״ג דמה מהני הואיל ואריתא כלי הוא אין טובלי בכלים כמבואר בי״ד ר״מ ס״ח ובט״ז י״ד ובקצ״ח סל״א מעיין המקלח לכלי פסול יע״ש. והנה המחבר כתב כאן בטבילה אין טהורות דשאובים משמע אף שיש מ׳ סאה והא בסי״ד כתב להראב״ד מטבילין ועוד הוי המשכה אם הוא ברחוק מה בצינור גופא ע״כ פי׳ המ״א כמ״ש בתה״א דצינור כלי הוא ומחובר לקרקע גרע טפי וזה שכתב באות כ״ח בכלי שבקרקע לכ״ע פסולים כמ״ש בם״ז ולא בס״ח רבותא קאמר דבס״ז נמי הכין הוא ובהכרח מ״ש המחבר ואי בזיע דוולא שרי להטביל הא אסור הוא מידי דהוי אמעיין המקלח לתוך השוקת בפ״ה דמקוואות מ״א ובי״ד ר״מ ס״ח י״ל דהתם מדרבנן דלמא יטבול בכלי בלא חיבור כמ״ש הט״ז והתי״ט שם ובנט״י דרבנן לא גזרו וצ״ע: