פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנט:כה

ולכתחלה עמ״א י״ל נטל לטיבולו במשקה או שלא לאכול גרע טפי דטיבול במשקה לאו משום קדושה וכשמתכוין שלא לנט״י פסול. ויראה לטיבול במשקה א״צ כוונה דכאן משום סרך תרומה ובטיבולו במשקה לאו משום סרך תרומה הוא עסי׳ קנ״ד וע׳ ב״י כאן והנה רשב״א גופא דפסק בעי כוונה בא׳ סגי נותן או נוטל דלא כר״י בתוספתא עב״י וי״ל הרשב״א לשיטתיה דסובר דלא בעי כלל כח נותן א״כ קשה פ״ק דידים מ״ה הכל כשרים אפילו חש״ו מה אפי׳ אלא לומר דהני בני כוונה נינהו עם מעשה עיין בד״ה להרא״ה בית ששי שער שביעי משא״כ בסי׳ ט׳ כח נותן בעינן אין ראיה ועיין ע״ץ נ״ץ כתב עמ״ש הר״ב סי״א קטן פחות מבן שש כקוף דלאו בני כוונה והמחבר השמיטו דקוף נותן א״כ לא בעינן כוונת נותן ומ״ש הר״ב בסי״ב בקוף יש להחמיר דלאו בני כוונה נינהו לא אבין לו דכוונת נותן או נוטל סגי ומ״ש הר״ב ויש להחמיר בקוף דכח גברא בעינן כר״י וקטן פחות מבן שש כקוף ולא הוי כח גברא ומיהו בב״י כתב הטעם דכוונת נותן בעינן ומש״ה פסול בפחות מבר שית ולפ״ז הרב זיכה שטרא לבי תרי דהא בסי״ג משמע דנותן או נוטל לחוד סגי כת״ק דר״י בה״א ולמה הביא הא דהג״א בסי״א וצ״ע: