פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנח:יב

יש ומ״א דבריו כעין דברי צ״צ פ״ה והתוס׳ קט״ו ד״ה כל הוכיחו בביאור כן מברכות דכל שנטילה א׳ שלא לקדושה צריך נט״י שנית לפת וע״ב ד״ה אסוחי הקשו תימא תיפוק כו׳ וי״ל דסלקא דעתך כלומר המקשה לא שמיע ברייתא דכיצד סדר הסיבה וסובר דמהני מקשה והמתרץ השיב לפי סברתו דאפ״ה אסוחי בהגדה אבל לפי האמת צריך נט״י לפת אע״פ שנטל לטיבולו במשקה מההיא דברכות והב״י הביא מתוס׳ אסוחי דאף למסקנא אפ״ה כתבו תימא כו׳ דנטילה א׳ לא עלתה ותי׳ כו׳ וע׳ צ״צ והם דברי המ״א ג״כ ועא״ר י״ח וא״י כפי מ״ש א״ש. ויש לראות דהתוס׳ לשיטתם ד״ה כל דטיבולו במשקה לא משום קדושה כ״א שלא יפסל גופו ומש״ה לא עלתה נט״י כו׳ וכמ״ש בברכות נטל ידו א׳ כו׳ להוכיח סברתם דלרש״י דטיבולו במשקה ג״כ משום סרך תרומה (ובפירות לא גזרו ומשקין עלולין גזרו אף במים וטל כו׳) א״כ ודאי עלתה נט״י דחדא הוא ובעי ברוכי ועוד לשיטתם בד״ה צריך דל״ד לטיבול שני כ״א למצה כו׳ דסוברים כזית בעי נט״י עמ״א ג׳ משא״כ להמחבר בס״ב דספק הוא שמא פחות מכביצה א״צ נט״י א״כ דוקא נקיט לטיבול שני ופריך שפיר למה לי הא נטל בטיבול א׳ וא״צ לתי׳ התוס׳ וממילא לפת י״ל דלא עלתה נטילה א׳ כאמור ואין ראיה מגמ׳ דמשני אסוחי כדאמרן ומש״ה הניח הב״י בצ״ע. ואי דספק פלוגתא בנט״י י״ל לקולא בספק דרבנן י״ל חדא דבהכרח לטיבולו במשקה לא יברך מספק וחומר לא תשא ואם לא יטול לפת אח״כ הוי תרי קולא דסתרי אהדדי ועוד דאפשר בספק פלוגתא לא טהרו חז״ל בחזקה ומיהו ז״א חדא דלית חזקה דכבר נטל וא״י הלכה כמאן אי כרש״י או כתוס׳ ועוד דאדרבא בפלוגתא ל״ש חזקה כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין כמ״ש בפריי לי״ד אין מקומו פה. והנה המחבר בס״ו הנוטל א״צ ליטול ידו א׳ בהכרח כמ״ש התוס׳ ברכות מ״ג א׳ ד״ה כל משום כבוד הברכה וא״כ אין הוכחה דלא עלתה נטילה ואפשר כיון דמסופקין אי כרש״י או כתוס׳ ממילא כך הוא ואין זה מוכרח ומיהו בס״ה לא ביאר המחבר והר״ב לפירות מגסי הרוח דוקא ב׳ ידיו הא יד א׳ משום כבוד הברכה אין מגסי הרוח ש״מ דס״ל כתוס׳ פסחים ולאוכלי טהרות ההיא דברכות כמ״ש הב״י בשם ר״י להבין זה ומוכח דלא עלתה נטילה א׳ לפת ואין להאריך וי״ל מש״ה לא הביא הב״י ד״ה בפסחים כל דבברכות כתבו בע״א רק ד״ה אסוחי מדהניחו בתימא וסיימו סלקא דעתך כמ״ש הצ״צ דאלמא למסקנא לא עלתה נטילה א׳ לפת: