פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנד:יט

אם עמ״א ועט״ז כאן אות י׳ ובפריי לי״ד ק״ד כתבנו מזה דלאו משום דאסור להדיוט אסור לגבוה דחמאה מטריפה שרי לגבוה כמו חלב דשרי אלא מדבר טמא עכבר וכיוצא בזה יש מחלוקת די״א דוקא כשאין ששים דנרגש טעמו מאוס לגבוה וי״א אף ביש ששים אם הוא מאוס לדידיה הקריבהו נא לפחתך ומיהו כל שמאוס לדידיה אסור לו לאכול ב״ת מדרבנן עי״ד קט״ז בט״ז אות ו׳ ב״ת ד״ת ושם כתבנו דיש מחלוקת בזה ועמ״א צ״ב אות ב׳ וכמה דוכתי משמע דאסמכתא הוא לאו דבל תשקצו רק לשרצים טמאים אבל שאר דברים המאוסים וכדומה רק מדרבנן אסור בא״ר י״ח אם מאוס לדידיה אסור להדליק ואם אין מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי להדליק ונכון הוא דלא במשמע לכאורה מא״ז. ויראה דלכל נר מצוה נר חנוכה ונר שבת וכדומה אסור אם הוא מאוס. ומ״ש כ״מ ברי״ו יבואר אי״ה בט״ז באות י׳ מזה וכאן אין להאריך: