פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנג:יד

דברי קדושה עמ״א הפרש יש בין תשמישי מצוה נמכרים בזט״ה במא״ה והם והמעות חולין אבל תשמישי קדושה המעות חולין והם עצמם בקדושתם כבסי׳ קנ״ד ס״ג טעונים גניזה עיין ר״ן מגילה מתנה כמכר בשם הרמב״ן וכ״כ בחה״ר שם כ״ז ב׳ על מתני׳ ביה״כ ע״ת על בעל המאור דספרים ומטפחת בקדושתייהו קיימי ורז״ה יודה לזה רק בביה״כ חולק (עמ״ש בט״ז אות וי״ו מזה) והנה הראה לסעיף יו״ד אות ב״ג בי״ד רפ״ב סי״ח תשמישי קדושה משמע דזט״ה במא״ה לא מהני להוציא המעות לחולין וכאן יש לפרש כולהו בתר ביה״כ גרירי בכרכים שאין למכור. ומ״ש ביה״כ ותשמישי מצוה מותר להשתמש בהן כבס״ט אמר זה בעבור שכתב באות כ״ח זט״ה במא״ה לא מהני וזה כר״ן גבי מתנה דביה״כ נתנו חז״ל עליה דין קדושה מ״מ בתנאי דאם מכרו תחול על הדמים משא״כ ספרים בהוייתן המה הלכך אף תשמישיהם תיק וכדומה כמוהם דא״א לצאת לחולין אף ע״י מעות. ואני העני יש בכאן דקדוק א׳ עמ״ש האדון ז״ל בפשיטות דתשמישי קדושה זט״ה במא״ה הם בקדושתן ממ״ש הר״מ ז״ל פרק עשירי מס״ת ה״ד תפוחי כסף וזהב לנוי תשמיש קדושה הם (עסי׳ קנ״ד במ״א ח׳ וי״ד) ואסור להוציאם לחול אא״כ יקנה קדושה חמורה והייתי סבור לדחוק להוציאם המעות (ובי״ד רפ״ב סט״ז ובט״ז י״א) ומה אעשה בטור שם רפ״ב כתב הלוקח יעשה מה שירצה והא לא למדה אלא מזט״ה במא״ה אלמא זט״ה במא״ה גם הם יוצאין לחולין ומרמב״ן משמע אף זט״ה במא״ה בקדושתן עומדים ואין כ״כ הכרע. וצ״ע ואי״ה בקנ״ד אבאר עוד ובסעיף ט׳ בלבוש ספרים וס״ת הא תיק לא: