פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנא:יד

בישובן עמ״א בקנ״ד אף בעודו בקדושתו מהני תנאה לתשמיש חול כדמוכח בירושלמי פרק בני העיר ה״א יהבון מכושא גו ארונא ועט״ז שם אות ז׳ ואי״ה שם יבואר ותי׳ דאכילה ושתיה הוי קלות ראש וזריעה וחשבון רבים ביותר ומשום הכי בישובן לא מהני תנאי לקלות ראש ובחורבנן מהני אבל לא לזריעה וחשבון רבים אבל חשבון יחיד מהני בחורבנן אבל לא בישובן ועתוס׳ מגילה כ״ח ב׳ ד״ה ואע״פ נראה דמפרשים ואעפ״כ אין נוהגין קלות ראש ומאי ניהו חשבונות אישובן קאי ומ״ד דקיל מקלות ראש אכילה ושתיה דהוי ביותר קלות ראש קמ״ל אפי׳ חשבון קלות ראש וקאי אברייתא ת״ר ביה״כ אין נוהגין קלות ראש כו׳ (דס״ל לדוחק דלומר אמתני׳ קאי ובחורבנן ודוקא חשבון רבים דא״כ איך כלל אין נוהגין קלות ומאי ניהו הל״ל אעפ״כ אין מחשבין) וא״כ תלא דבי כנישתא דרבינא זרעה גנאי ביותר ועגמת נפש הא כל שאין עגמת רפש אף ביותר שרי ואלו להרא״ש ז״ל פי׳ דקאי אמתני׳ בחורבנן ע״ת עשויות ושרי לאכול כו׳ הא חשבון רבים גנאי ביותר אסור בחורבנן הא אכילה ושתיה אין גנאי גדול כ״כ (וחולק עם תוס׳ ואף בחידושינו כתבנו לענין דינא אין חילוק דמודים התוס׳ בחשבון רבים וחזר בחשבון יחיד דקיל מאכילה הנך רואה דאינו כן דכל דליכא עגמת נפש אף גנאי ביותר שרי ובש״ע סתם כרא״ש כאמור) וא״כ מה שסיים המ״א וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש לא הבינותי דלתוס׳ זה ולרא״ש גנאי ביותר אסור בחורבנן ודברי האדון ז״ל לרוחב בינתו וקוצר לשונו לי העני הם דברים שלא זכיתי להבינם כעת: