פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קמז:א

כתב ב״י כו׳ עמ״א נעימות דבריו וקישור הלשון הוא כך דמרדכי כתב כו׳ והוכחה לזה קושיית התוס׳ שבת י״ד ב׳ ד״ה כיון מה פריך כו׳ יע״ש ושע״ז סמכו אשכנזים ע״י נטילה לתפלה ובד״מ כתב דלא ראינו כו׳ אלא דיש לחלק בין ס״ת לכתבי קודש דס״ת חמירא לא מהני נטילה ובכתבי קודש מהני נטילה וא״ש קושיית התוס׳ שם א׳ ד״ה האוחז ס״ת הא שאר ספרים נטילה מהני וא״ש קושיית התוס׳ ע״ב ד״ה כיון דפריך סתם ידים הבאים מחמת ספ״ר כ״כ הקודש ודאי סתם ידים וכבר גזרו סתם ידים. ומש״ה פסק הר״ב כן בהג״ה (לא כשר דבר דליהוי ס״ס שמא רק ס״ת ושמא נטילה מהני אלא כדאמרן. וכעין מ״ש בט״ז א׳ דחמירא ס״ת וכדבעי׳ למימר לקמן אי״ה) וע״ז כתב המ״א דלהמרדכי דנטילה מהני אפשר דכל מידי דמנקי מהני כבסימן ד׳ סכ״ב ומיהו הוכחה אין דלמא לא מהני ופריך שפיר דסתם ידים לתרומה נמי לא מהני נקיון כ״א נט״י ממש כמבואר בר״מ פ״ח מה׳ שא״ה ה״ח. והב״ח מפרש פי׳ הב״י שאשכנזים אין נזהרין דוקא בהגבהה כי אז ס״ת ערום כמ״ש מהרי״ט סי׳ קל״ו כמ״ש בט״ז דכשערום אפי׳ בעמודים אסור וכשהוא במטפחת מותר בעמודים ולכן ראה בהגבהה דוקא משא״כ הוצאה והכנסת וכדומה במטפחת מותר בעמודים ולק״מ קושי׳ הב״ח וז״ש עכ״ל ולא סיים הב״ח. והביא דברי הר״מ פ״ט משא״ה הט״י דמשיחות ורצועות המחוברין מטמאין ידים ועיקר הטעם משום שאסור ערום א״כ ש״מ דאף עמודים. ומר״מ למדנו שכל שא״צ לשמירה אסור לקיימן כך ובתיק שצריך לו מותר לתפור. ועא״ר א׳ די״ל עמודים משום לא פלוג יע״ש וע׳ תוס׳ ד״ה כיון שם תחלת דבריהם נראה דלא כמרדכי ואין הכרע די״ל דהיקשה להם מה דפריך בפשיטות דלמא גזרו אף סמוך לנטילתן ולזה תירצו דלא היה להם לגזור בלא שכיח כלל וסיימו ומיהו השתא כו׳ לא פלוג לכאורה מיותר דפשיטא כיון דהטעם שייך ביה ולא הוי לא שכיח דגזרו בסתם אלא כוונתם דאף אם נימא כמרדכי ול״ש הטעם מ״מ לא פלוג ומש״ה לא הביא הב״י ד״ה כדאמרן ובחידושינו מגילה ושבת הארכנו וכאן אין להאריך בו:

כתבי קודש עמ״א התוס׳ שבת י״ד א׳ ד״ה האוחז והוכיחו ממס׳ ידים פ״ג מ״ה הר״מ פ״ט משא״ה ה״ה יע״ש ושמואל במגילה ז׳ א׳ וע״ש תוס׳ ד״ה נאמרה יע״ש והקשה על הר״ב בתרתי חדא דלא נהגו הוא ממ״ש בד״מ ולא ראיתי נזהרים בשאר כתבי קודש דאין עשוים כתיקון בקלף כו׳ ומ״ש ויש להחמיר בספרים שלנו מלתא יתירתא אבל במגילה צריך ליזהר מדינא דמדסתם הר״מ בפ״ט משא״ה משמע דאסתר מטמא ידים דלא כשמואל במגילה ז׳ מקושי׳ התוס׳ שם ד״ה נאמרה ובחידושינו במס׳ מגילה ושבת הארכנו וכאן אין להאריך. ובתפילין לצורך הנחה שא״א בע״א שרי דבונין בהיכל. ע״ר פ״ג דידים מ״ה תיבה בזמן שהם טהורין ט״ס וצ״ל בזמן שהם תפורין. וע׳ לבוש ומינה שמעינן כל האוחז בה בלא שום עשיית מצוה נענש עליה הא בשיש צורך שרי כמ״ש בט״ז ומ״ש נענש אע״ג במהרי״ט ח״א קל״ו דלאו לטותא מ״מ כיון שאין לו שכר מצוה אין לך עונש גדול מזה: