פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קמג:ד

אם עמ״א, ובקצרה דאין כאן כ״א ב׳ דיעות ופסק כב״ח ומרדכי דאפי׳ לא קרא ג״פ גומר כאן ומברך ברכה אחרונה דאל״כ יהיה ספק בברכה ראשונה כמ״ש בק״מ וברט״ו אות ו׳ בכ״ג כיוה״כ ביומא ע׳ יע״ש תו הוי דיעבד וסומכין על הר״ם בתשובה (ולהשוות עם החיבור בפ׳ עשירי מס״ת ה״א דבתשובה דהגאונים קראו בפסולה בלא היה ס״ת אחרת ובחיבור מיידי ביש ס״ת אחרת אין קורין לכתחלה בפסולה ואם קראו עולה מה שקראו עיין כסף משנה שם וזה כמור״ם לובלין פ״ד עמ״א אות ח׳) ומ״ש מ״ס כוי ולכן אפשר יש חיסור לשון וה״פ דשם נאמר דהיכא דא״א קורא בע״פ ה״ה כאן א״א משום ספק ברכה היכי נעביד לכן יגמור בפסולה ג״פ ואם ב״פ סמוך לפרשה יקרא עד הפ׳ (ובזה יודה הט״ז) וכמדומה שכן ראוי לנהוג וצירוף דיעות י״א שאין להוציא אחרת לכן אף ע״פ שמוציאין עכ״פ יגמור קריאתו כאן ויברך ברכה אחרונה ואח״כ יוציאו אחרת, ומסתברא כ״ש אם קראו לא׳ ואמר בא״י כו׳ ולא התחיל לקרות כלל דפשיטא דיקרא כאן ג״פ דפשיטא הוי ספק ברכה די״א הפסק בשתיקה חוזר ומברך כבסימן ר״ו ואף דלא קיי״ל כן מ״מ הוי דיעבד ובבאר היטב מטיקטין כתב בשם שו״ת חוט השני בהיפוך והנלע״ד כתבתי:

ואם נמצא הטעות באחרון (גדהו״ז) כ״ע מודים הט״ז ג״כ דאפי׳ קרא רק פ״א או אמר בא״י כו׳ (ברכו לא הוי התחלה קל״ה ס״ו) גומר כל הסדר שם ומברך ברכה אחרונה ומיהו אם קראו אחרון ולא התחיל בא״י מוציאין אחרת וזה פשוט וכ״ה בי״ד בט״ז רע״ט באות ב׳ בסופו להמעיין שם, ולמפטיר לט״ז יוציאו אחרת ולהמ״א יפטיר השביעי והיינו בלא אמר קדיש אחר שביעי אבל אם אמר קדיש בהכרח חוזר המפטיר וקורא ג״פ בפסולה בלא ברכה תחלה וסוף דמ״ש נקרע או טעות דהמנין בדיעבד כשר. עמ״א רפ״ב אות ט״ו וט״ז. והנה מפטיר של כל השנה דוקא או שביעי בלא אמר קדיש (ויאמר אחר הפטורה קדיש) או באמר קדיש יקרא ג״פ בלא ברכה אבל מפטיר ד׳ פרשיות ואף מפטיר במועדים דתקנת רב עמרם הוא (עסי׳ רפ״ג בב״י ומ״א קל״ז אות ו׳) אפ״ה דינו כמו בס״ת ראשונה ויוציאו אחרת אם לא התחיל בא״י אבל התחיל גומר בפסולה וכ״ע מודים בזה הט״ז ומ״א. והר״ב שכתב בי״ד רע״ט ואין חילוק קאי אראש דבריו דמוציאין ס״ת אחרת והיינו בלא התחיל כלל ואי״ה ברפ״ב יבואר עוד ועמ״ש באות ו׳ מזה: