פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קלב:ב

כורעים עמ״א דצריך לכרוע שלא יהא נראה ככופר ול״ק ממ״ש שאין לשחות כ״א מה שתקנו חז״ל כבסי׳ קי״ג ס״ג יע״ש בט״ז ומ״א:

מ״ש מדיני קדיש דברים ארוכים הם ואנא ביעתא בכותחא לא ידענא אך מה שהורני ה׳ משמים אומר בקצרה:

הנה בן שבעה דוחה לבן ל׳ וליא״צ מכל ואין ליא״צ אף קדיש א׳ והיינו גדול בשבת תוך שבעה דיכול היא״צ להתפלל ערבית במוצאי שבת כמ״ש הלבוש דשאר אבילים יב״ח אין דוחין ליא״צ הואיל ולא אמר קדיש כלל (אבל כל שאמר קדיש א׳ ביומו אין לו שום זכות בערבית שלאחריו יע״ש) משא״כ קטן בן שבעה דהולך כל שבעת לבה״כ א״כ לא יאמר היא״צ בערבית ג״כ קדיש אז יש ליא״צ קדיש א׳ ביומו עכ״פ ולפ״ז קטן בשבת גרע מגדול דגדול בן שבעה דוחה ליא״צ ומתפלל רק ערבית במ״ש משא״כ קטן שאף בערבית יהיה מטעם דחייה א״כ יאמר היא״צ ביומו קדיש אחר ולפ״ז במי שבטלה אבילות ברגל ויש לאדם יא״צ יאמר קדיש א׳ היא״צ כמו קטן בן שבעה מה״ט גופא. ומיהו אם יא״צ בי״ט אחרון אז אין לו כלום מה״ט דיתפלל ערבית מי״ט. ועש״ך י״ד שע״ו אות ח׳ ותבין. ומזה אתה רואה שגדול שיש לו מנין בביתו והולך בשבת לביה״כ והוא בן שבעה דוחה היא״צ מכל מה״ט דיא״צ יתפלל ערבית מ״ש ועא״ר בדיני קדיש אות זיין ולפי מ״ש א״ש ומ״מ עצהי״ט ולא ליתי לאנצויי ראוי שיתן הבן שבעה כה״ג קדיש א׳ ליא״צ של מזמור או אנעים זמירות כיון שאומר בביתו כל שבעה קדיש. ומ״ש המ״א בן שבעה קטן דוחה לשלשים וכ״מ בהגהת רמ״א א״י הוכחתו אבל ממנהגים שהביא הש״ך שם (מלת א״ו ט״ס וצ״ל א״ז) דוקא יא״צ דאם לא עכשיו אימתי אבל בן שלשים יאמר קדיש אחר שיכלו שבעה לקטן וצ״ע. עמ״ש לקמן:

לענין שבעה ושלשים מונין מקבורה לא מיום שנודע ולא מיום המיתה כי עיקר הדינין מקבורה ומה״ט י״א שא״ל קדיש קודם שנקבר עי״ד שע״ו בט״ז אות ד׳ וא״ר אות ב׳ בדיני קדיש שיש מחלוקת בזה וע׳ בש״ך א״כ מסתברא דז׳ ול׳ מקבורה דוקא וכאמור:

יראה לי קטן בן ז׳ וביום השביעי יא״צ (ושבעה ול׳ לא אמרינן מקצתן ככולו) אין לומר דידחה ליא״צ מכל שהרי יוכל להתפלל ערבית דלא פלוג חז״ל כה״ג דכל שהולך כל שבעה לבה״כ אין דוחה ליא״צ דאם יארע יא״צ תוך שבעה ה״ה זה ומכ״ש למ״ש הא״ר דיש ספק אם אמרינן בזה מקצת שביעי כשביעי או לאו באות גימ״ל בדינים קדיש יע״ש. וע׳ ש״ך י״ד שע״ו אות ח׳ העלה דקטן בן ז׳ יש לבן ל׳ קדיש א׳ וזה דלא כמ״א כאן:

וכללא הוא דהא דתושב דוחה האורח היינו בשניהם שוין בן ל׳ או יב״ח או שניהם יא״צ אבל היכא שהאורח בן ל׳ ותושב יב״ח אין דוחה האורח גם שניהם תוך שבעה יחלוקו דבזה אין תושב דוחה האורח ומיהו שניהם יב״ח יש לאורח קדיש ולהתפלל פ״א א״כ צ״ע בשניהם יא״צ עכ״פ יש לאורח קדיש א׳ ועא״ר בדיני קדיש אות א׳ גם כלל אחר אמרו דהא דיש עדיפות לבן ל׳ מיא״צ היכא דעכ״פ מגיע ליא״צ קדיש א׳ אבל היכא דלא יגיע ליא״צ שום קדיש אז אין ל׳ דוחה ליא״צ ועכ״פ יש ליא״צ קדיש א׳ ולפ״ז היכא שיש הרבה בן ל׳ ויא״צ א׳ ואין מגיע קדיש לכ״ע אז יא״צ יש לו קדיש א׳ בלא גורל ובני ל׳ יטילו גורל על השאר וע׳ י״ד שע״ו בט״ז וש״ך:

הא דנוהגין שיש לאבל כל הקדישים ביום שפוסק לומר קדיש היינו באין בן ל׳ ויא״צ א״ר בדיני קדיש אות א׳ ובאות ה׳ הסכים לש״ך י״ד שע״ו דבן ל׳ יש לו קדיש א׳ נגד בן שבעה קטן. או אם יש בן ל׳ ויא״צ אז נדחה הבן ל׳ ויאמר בן שבעה ב׳ קדישים ויא״צ קדיש א׳ וצ״ע בדינים אלו. גם מ״ש הש״ך וא״ר דבן ל׳ יש לו קדיש א׳ ביש קט״ן בן שבעה לכאורה בשלמא יא״צ אז דוקא קטן דאי גדול יאמר יא״צ ערבית אח״כ משא״כ בן ל׳ אין לו תשלומין בערבית שאח״כ דבלא״ה צריך שיאמר קדיש ויש ליישב:

מ״ש המ״א מי שאבל על אביו ואח״כ מתה אמו כו׳ ולדידן יש לו עכ״פ ב׳ קדישים א׳ בשביל אביו וא׳ בשביל אמו אבל לאחר ל׳ אין לו רק קדיש א׳ וכן יא״צ על אביו ואמו ביום א׳ ועא״ר בדיני קדיש אות ג׳ אבל אבל על אביו ויא״צ על אמו יש לו ב׳ קדישים כמו אבל לאביו ול׳ על אמו גם בזה צ״ע

בא״ד אות זיין בדיני קדיש האבילים מתפללים (וטוב יותר מקדיש) ואפי׳ בימים שא״א תחנון מתפללים רק כשיש הלל אין מתפללים והיינו בשחרית אבל מנחה ומעריב מתפללים רק ערבית ליל חנוכה ראשונה דמברך שהחיינו על הנרות אין מתפלל אבל (ומשמע מנחה מתפלל ער״ח ועי״ד רס״ה בש״ך כ״ג צידד המוהל דוחה לאבל להתפלל גם במקום שיש תקנה ומנהג קבוע שאבל לא יתפלל כל השבוע כ״א פ״א או שני פעמים אין לדחות התקנה מפני ע״ה שא״י אבל במקום שאין תקנה אין לדחות האבל ומיהו ודאי כשא״י לחתך האותיות וכדומה אין לו להתפלל לפני העמוד. יראה לי מי שלא נתמלא זקנו אע״פ שהוא אבל אין לו להתפלל תדיר כ״א באקראי עסי׳ נ״ז ס״ו אף שי״ל בין ש״ץ לזה. ואם ב׳ יש להם אותיות שוות עשו״ת מעיל צדקה סי׳ יו״ד מפקפק ע״ז ועא״ר:

מ״ש המ״א קדיש של מזמור שיר ליום השבת אין ליא״צ א״י דכל הקדישים של יא״צ אף ש״ה וה״ה זה אם לא שיא״צ ביום ו׳ ומזמור שייך לשבת עסי׳ רס״א ס״ד במ״א וא״ר ולדידן המנהג דמזמור הוי קבלה (ומה״ט קורים לנחם אבלים קודם מזמור) ולפ״ז יא״צ בשבת קודש יש לו מזמור קדיש וצ״ע ומיהו עתה נשתרבב המנהג שאין ליא״צ רק קדיש א׳ של עלינו ועי א״ר בדיני קדיש כי מדינא יש לל׳ וליא״צ כל הקדישים: