פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכט:ב

סמוך עמ״א מנחה של חול בעוד יום גדול ולכך לא מחלפא כו׳ מכאן לכאורה משמע דשתוי מ״ה אסור דאל״כ הוי גזירה לגזירה ואפי׳ נאמר כולהו חדא גזירה מ״מ מ״ש מנחה כל ימות השנה ירד ומנחה דיוה״כ לא ירד אידי ואידי דרבנן הוי אלא נאמר בצירוף הטעם דהדבר ידוע משמע הא שאר איסור דרבנן אם עלה ירד ועמ״ש בקכ״ח מזה באורך בסוף הסי׳ בט״ז. וע׳ מ״א תרכ״ג אות ג׳ בנעילה אפי׳ שוהה עד הלילה אומרים או״א (כיון די״א דעולים לדוכן) יע״ש :