פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:נח

ע״ד רבים עמ״א מפני שהאדון ז״ל קיצר במובן כדרכו הטוב גם יש לי בכאן הרהורי דברים אמרתי אפרש שיחתי. הנה בבכורו׳ פ״ז מ״ז (מ״ה ב׳) אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה או״ב (פריך בזכרים מי נוהג וא״כ שחטה האשה ובנה קיבל דם וע׳ ריש חולין הלכות א״י אפשר שחיטה לאו עבודה כה״ג) ושנעבדה עבודה והמית האדם (כתב התי״ט י״ס דל״ג) דכהן שהמית אסור לנ״כ וכ״ש עבודה וה״ה מגלה עריות אלא דלא מצא לר״מ שיאמר פסולים יע״ש. הנה בפ״ט מה׳ ביאת מקדש הלכה ט״ו חשיב ח״י דברים י״ג מהם שאין מחללין דיעבד ולא חשיב רוצח דלכתחלה אשור כמו בנ״כ ש״מ לכאורה אף לכתחלה עובד וא״ל דיעבד כשר היה לו לחשוב ובאמת מקרא דישעיה א׳ ידיכם דמים מלאו אם נאמר כ״ש עבודה אפ״ה אפשר דלא חילל דיעבד ושאני עע״ז מקרא דיחזקאל מ״ד נאום ה׳ לא יגשו אלי הוי כד״ת כעין הלבשת ערומים דחשבו ד״ת כה אמר ה׳ ה״ה זה משא״כ ידיכם דמים מלאו ומש״ה הוי רק דרבנן וד״ק לא מחלל דיעבד וסמך אמ״ש פט״ו מהל׳ תפלה כהן רוצח לא ישא כפיו וזה דוחק ובשימשו בבית חוניו כתב הכ״מ דקנסא לא קנסינן דיעבד הא כל שיש ד״ק אפשר אף דיעבד מחולל עבודה (ונ״מ אי עלה ירד) ובהמית האדם י״ל דאיירי ע״פ ע״א או ע״פ בעלים כמ״ש הר״מ ז״ל הלכות איסורי מזבח פ״ב ה״ט ופ״ד הב״ג דכוותה בכהן ע״פ עצמו נושא כפיו דאין משים עצמו רשע כו׳ ובע״א אומר רצחת והוא מכחיש אין כלום ואם שותק כו׳ לכאורה כ״מ שהאמינה תורה ע״א כב׳ בשתיקת הבעלים ומפסל לעבודת ולנ״כ עכ״פ אלא די״ל דהאמינה תורה ע״א (באיסורין מקרא דוספרה לה ושחט בן הבקר כו׳) באין חזקה להיפך משא״כ כל ישראל בחזקת כשרות (עתוס׳ חולין י״א ב׳ ונוקמי בחזקת צדיקות כו׳) וא״כ שתיקת הבעלים רק כאודויי אודי ליה תו אין אדם משים עצמו רשע ונ״כ וכשר לעבודה ואי״ה בס׳ ש״ה יבואר זה באופן שיש לקיים הגירסא:

עוד תנן במשנה והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה והמטמא למתים עד שיקבל כו׳ ובקצת נוסחאות עד שידור הנייה, ופירש״י נשים בעבירה גרושה חלוצה והרע״ב גרושה זונה וחללה. ומרש״י אין ראיה דסובר חלוצה ד״ת כפי הנראה במכות ריש אלו הלוקין יע״ש בתוס׳ ומש״ה הרע״ב השמיט זה ומש״ה המ״א באות נ״ז הביא הרא״ם יע״ש מלשון שידירנה משמע די שידור לגרשה אבל בש״ע כאן אפי׳ גרשה צריך נדר והוא מתשובת הרשב״א הביאו הב״י ויש ראיה לזה דפריך מ״ש הכא דסגי קבלה ולא משני דאדוק בה יש לחוש שפיר ש״מ גירשה ומתה צריך נדר מבל נשים פסולות ורש״י והרע״ב פירשו הנייה הוא ממנה והיא ממנו (א״י תרתי למה לי) משמע לא מכל נשים פסולות וצ״ע. וממה דאמר נושא משמע זנות לא ומ״ש ממטמא למתים וכ״ת התם מומר ומועד ג״פ הא פ״א לא ה״ה בזנות במועד לכך כל שאיסורי כהונה אמאי לא ידיר כו׳ דיצרו תקפו ולא סגי בקבלה. הן אמת בר״מ הלכות איסורי ביאה פי״ז הא״ב דכ״ה בגרושה זונה וחללה אין לוקה משום לא יחלל שמחוללת ועומדת (וה״ה כ״ג כה״ג הא ליתא דנהי דאין לוקה הא איסורא איכא ואפי׳ נאמר מ״ש שאין לוקח משום זונה הא לוקה משום קדשה לדעתו ז״ל בפ״א מה׳ אישות ותו לא הוי לאוי דכהונה מ״מ השכל מחייב ומודה דאיסורא דכהונה מיהא איכא בכ״ה בגרושה זונה וחללה ואפשר אפי׳ מ״ה וכאמור וא״כ הנושא נשים ל״ד ה״ה בא עליה בזנות פסול לכתחלה לעבודה וה״ה לנ״כ אם היה מועד לכך עד שידיר שלא לשוב עוד לכסלה וכדכתיבנא ונושא אפי׳ פ״א נמי פסול. והמעיין בב״י שהביא בשם מהרי״א ז״ל הנושא כו׳ שהרי בכל שעה עומד במרדו משמע לכאורה הא בזנות לא ואף ע״פ שמועד לכך ומ״מ א״י לחלק בין מטמא למתים לזה והלבוש כתב בד״א בלאוין שאין מאיסור כהונה יע״ש:

והנה בהא דתנן עד שידיר הנייה כתב הר״מ ז״ל בפירוש המשנה ע״ד רבים ולא חיישינן שמא יאמר לחכם דבר מצוה בא לידי שהעיקר בידינו דצריך לפרוט הנדר והם דברי הרע״ב ג״כ אשר לקוחים מר״מ ז״ל והם סתורים דאם צריך לפרוש הגדר א״צ ע״ד רבים עמד בזה בה״ז בסוף מנחות על הרע״ב ומהר״מ בחלק א׳ סי׳ קמ״ב (להחכם כמהר״ר אלי׳ אצייג נרו) שהוסיף להקשות דברי הר״מ בפירוש המשנה. דלפי המסקנא נמי תקשה ממ״ד א״צ לפרט מא״ל שיאמר דבר מצוה בא לידו ובתחילה רוצה לתרץ דהרמב״ם פוסק כמ״ד א״צ לפרט דלא איפסקא הלכתא בהדיא כמאן (עתוס׳ בכורות שם וגיטין ל״ה ב׳) ובדבר מצות כ״ע מודים דצריך לפרט כי שמא יש יותר מצוה שלא להתיר וחזר ז״ל מזה דר״מ פוסק דצריך לפרט הנדר אלא דא״צ לפרט הסיבה שבשבילה נדר כמ״ש התוס׳ ערכין כ״ג א׳ (ד״ה מר סבר ובנושא נשים פסולות מדירין אותו שלא יהנה מאשתו לבד א״כ יתיר החכם גם אם מדירין שלא יהנה מאשתו פסולה מיגז גייז מלת פסולה וכה״ג נמי הוי מפרט הנדר ומופר הוא ואלמנה מנכסי יתומים כיון דעיקר הנדר יאסר פירות אם נהניתי מכתובה זה עיקר הגדר (ותלאה בתנאי) אם גייזה לתנאה לא הוי מפרט ולא מופר הוא (כדאי׳ בי״ד רכ״ח סי״ד) והגמ׳ בבכורות ה״פ הניחא למ״ד צריך לפרט י״ל דאפשר דסיבה נמי צריך לפרט אלא למ״ד א״צ מא״ל ומשני דע״ד רבים ולמסקנא אף למ״ד צריך לפרט נמי ע״כ ע״ד רבים דא״צ לפרט הסיבה ומש״ה בפ״ו מביאת מקדש ה״ט פסק ע״ד רבים ובה׳ אישות באלמנה א״צ ע״ד רבים דתנאי עיקר הנדר וצריך לפרש זה תורף כוונתו ז״ל. ועדיין צריך לתי׳ א׳ לתרץ דבריו בפירוש המשנה דשמא יאמר מצוה בא לידי כלומר בתום לבבו ילך ויסבור שלגרש אשה מצוה יחשב שלא לגרשה ויאמר לחכם כן וע״ז כתב דלמצוה ודאי צריך לפרט הסיבה שבשבילה נדר ולא יתיר לו החכם כן הבנתי מדבריו ז״ל דודאי חמור ליה נדרים ויעשה כתורה אלא שיטעה ויסבור זה היה מצוה ולכן אמר דצריך לפרט הסיבה כה״ג וכללא הוא כל שאין עושה כשורה וכדין הפרה אין מופר ובזה גם דברי הרע״ב על מקומם יבואו בשלום. ועם זה יתיישב מ״ש התוס׳ גיטין ל״ה ב׳ ד״ה ותני עלה אמאי לא הקשה אמתני׳ וי״ל דה״א שאין היתר עד שיגרשנה וע״ד רבים וליכא למיחש דבר מצוה דידע שאין כאן מצוה שישא גרושה לכתחלה משא״כ מגרש אח״כ פריך שיסבור מצוה ומשני כה״ג צריך לפרט הנדר גם הסיבה. והתוס׳ תירצו דכבר גירשה לא שייך למפרך דיתיר כו׳ והמחבר נראה שאין סובר כן דהוצרך אפי׳ מתה לידור ע״ד רבים ומתוס׳ משמע דלא שייך כלל הך חששא כה״ג (מדלא כתבו דלא הוי מצי למפרך דלמ״א כו׳ ולמ״ש א״ש:

ומעתה הבוא נבוא לבאר דברי האדון ז״ל שכ״ז מעלה ארוכה להרמב״ם אבל הרשב״א הביאו בי״ד רכ״ח והמחבר שם סוברים דצריך לפרט הסיבת א״כ קשה כאן ולזה כתב שחששו שמא ילך אצל חכם תחלה שיסבור כתוס׳ דא״צ לפרט הסיבה וא״כ אף מדירה שלא ישא נשים פסולות לעולם יגוז ויאמר כן שלא ישא גרושה כו׳ והחכם לא ידע שהוא כהן. משא״כ באלמנה זהו עיקר הנדר וצריך לפרט וא״ל אין מופר. ומ״ש תחלה דלא איפסקא הלכת׳ יש קצת גמגום בלשון וה״פ דיש לתרץ כיון דלא איפסק׳ בהדיא הלכה כמאן חששו במלתא דאיסורא שמא ילך לחכם שיסבור דא״צ לפרט הנדר (מ״ש והיינו משום דקיי״ל נראה דצ״ל ואע״ג דקי״ל או והיינו דקשיא להב״ז כו׳):

ולענין כהן שנשא גרושה ואומר שאינו כהן וכבר החזיק עצמו לכהן כמה שנים הנה במהרי״ט חלק א׳ סי׳ קמ״ט האריך ומסיק כל שהוחזק ל׳ יום הוי חזקה וסוקלין ושורפין על החזקות ע״כ אין להאמינו. ואסור לטמא למתים ולישא פסולות גם אין קורא בתורה ראשון ואין נ״כ עוד אלא יעלה למפטיר ולא בשם כהן (וה״ה אחרון לדידן כמו שיתבאר אי״ה בה׳ קריאת ס״ת) אבל לא שלישי וכדומה דאסור לן לזלזל בכבוד כהונה:

ובדברי קדשו של הלבוש אני השפל לא הבינותי דבריו הקדושים (בא״ע סוף הספר) מ״ש נדה שנתנה אמתלא נאמנת דהאמינתה תורה וספרה לה כו׳ אין בה שום קולא מכל ע״א נאמן באיסורים (דלא הוי חזקה שאין בידה כמ״ש בחה״ר ריש גיטין יע״ש היטב) והנראה דהיכא דעשה מעשה הוי חזקה ולא מהני כל אמתלאות כמו בנה מורכב דסוף קידושין וכדומה שהכל רואין ומחזיקין באם עם בנה ונ״כ ועלה לס״ת וכן נדה שלבשה בגדי נדותה כה״ג לא מהני אמתלא. ומ״ש כיון שהגיד אין חוזר ומגיד ואין משים עצמו רשע זה בעדות ובב״ד דוקא גם למ״ש הר״ב כאן ס״א עם כהנים אחרים אין איסור א״כ כו׳ ובמהרי״ט הטעם דהוחזק וסוקלין ושורפין על החזקות ול׳ יום בעינן דליהוי חזקה ולפי שהדברים ארוכים ולי השפל אשר לא יהל עלי בעו״ה אור החכמה דברים כאלו צריכין עיונא ודקדוקא רבה אמרתי עת לקצר בכאן ואי״ה בס׳ ש״ה אבאר עוד. עיין תוס׳ מכות י״ג ד״ה גרושה: