פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכו:ד

כמו עמ״א הלבוש השמיט וכן נהגו (או והכי נהוג) משום דבר״ח שייך ביטול מלאכה וכ״כ הפר״ח ובחה״מ אין חוזר כמו בר״ח יע״ש. והמ״א הסכים להר״ב דשבת וי״ט הקילו יותר וחל ר״ח בשבת מודה הלבוש משום לא פלוג יע״ש ואנו סומכין על הר״ב. ומ״ש המ״א בב״ח ט״ס אע״ג די״ל דשבת וי״ט קיל מר״ח ובשבת וי״ט סומכין לומר ש״ץ סומך ממוסף אמנחה מ״מ כתב דט״ס שם ועא״ר ד׳ ולדינא קיי״ל כפסק המחבר והר״ב דממוסף על מנחה לא סמכינן. ועמ״ש בחידושינו אפי׳ איחרו הקהל מוסף עד אחר שבע ומתפללין ביחד זא״ז אפ״ה אין סומך ממוסף אמנחה דשחרית ומוסף רגילין להתפלל יחד:

ממ״ש המחבר כאן ב״ה בלחש ש״ץ לעולם אין חוזר והר״ב שתיק ליה והא אשכחנא פתרי במוסף בי״ט א׳ דפסח להר״ב בהג״ה שם דש״ץ מזכיר בלחש ומפסיק בקול רם משמע דאם לא הזכיר הש״ץ והקהל בלחש אין חוזר דמדינא הוי ראוי לפסוק במוסף אלא לדידן א״א להכריז יע״ש ועמ״ש שם בפריי סי׳ קי״ד סעיף ג׳ בהג״ה שם: