פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קיט:ז

ענינו עמ״א מה שכתב בעבודה א״י ואנן קיי״ל בדברים שאין מחזירים אם סיים ש״ת תו אין אומרה וכמ״ש הט״ז אות ד׳. ומ״ש בענינו בין סלח לראה נא הנה בט״ז כתבנו קצת מזה והנה הצידוד הוא בב׳ פנים או דענינו צ״ל ג״כ על הסדר או ענינו לא איכפת לן כ״כ דהא אם לא אמר כלל אין מחזירין ואיך יעכב סדרו (וכתבנו בט״ז עוד טעם כי ח״י על הסדר עולם נתקנו משא״כ ענינו רק סמך בעלמא ולא נהוג תמיד רק בתענית) והשתא מיבעיא ליה אם צ״ל ענינו אחר ראה נא כי סדרו מעכב או סדרו אין מעכב דאין מחזירין ג״כ. אלא דעדיין יש לצדד נהי סדרו אין מעכב מ״מ סדר ח״י מעכב וכמ״ש באות ו׳ דאם סיים רפאנו יצטרך לומר פעם שנית רפאנו והיינו שלא יהא הפסק בין רפאנו לגואל כ״ש כאן שיש הפסק בין סלח לרפאנו. וקשיא מה יועיל שיאמר שנית ענינו ואם לומר שיחזור ויאמר סלח ג״כ זה לא ניתן להאמר ועוד מה כל שכן. ואם נאמר דאסידרא דח״י ברכות ועם ענינו קפדינן הוי א״ש וכ״ש הוא ששם אמר רפאנו אחר סלח כו׳ אלא די״ל אסידרא דח״י קפדינן לא ענינו וכמ״ש דאין מחזירין כ״ש דלא קפדינן אסידרא וכעת לא הבינותי דברי האדון ז״ל בזה. עמ״ש בט״ז ד׳ מדברי הפר״ח בזה יע״ש מ״ש לעיין ביה בדבריו: