פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם יא:א

החוטין עמ״א. יש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם פה. הר״מ ז״ל פ״ה מציצית ה״ז לפי נוסחא א׳ ובפי״ט משבת הכ״ד פסק דחיישינן לתכלת אפי׳ שזורין ופסוקין ותפילין אפילו ברצועות שמא קמיעא ושמא אגלימא צבעיה ושם בה׳ שבת יש ג׳ דיעות א׳ שיטת הר״מ ז״ל דכל שאין קשורים שמא קמיע ופסק כרבא עירובין צ״ז א׳ לחומרא דחדשות עם רצועות אלא שאין ניכר הקשר חיישינן שמא קמיע ואפי׳ להחשיך א״צ עליהם וישנות פסק לחומרא כאבוה דשמואל בר רב יצחק דבעינן נמי מקושרין עכשיו דאל״כ לא הוי דרך מלבוש אף לפ״ז לא מוכח דרבא פסק כרבה לחומרא וע״ש תוס׳ ד״ה וכי (צ״ו ב׳) ולפ״ז אפי׳ מוצא תפילין עם רצועות חדשות ולא ניכר הקשר חיישינן שמא קמיע הוא. ורי״ף ורא״ש וטור בס״א סמ״ב דתפילין עם רצועות חדשות שאין ניכר הקשר תו ליכא למיחש לקמיע ואפ״ה מקושרים בעינן דאל״כ לאו דרך מלבוש ומפרשין רבא סבר חדשות שאין בהם רצועות עוברת במעברתא וישנות רצועות עוברת אע״פ שאין קשורים הוי דרך מלבוש ולא חיישינן ברצועות לקמיע ופסק נמי כאבוה דשמואל דמקושרים בעינן לשבת שיהא מלבוש (דברי הרי״ף תחלתן עם סופן נראים קצת כסותרים בעירובין וע״ש) ודעת שלישית המ״מ בה׳ שבת שם והכ״מ הביאו בציצית שם דחזר הר״מ ופסק כאבוה דשמואל בציצית ותפילין וא״כ כמו שצוה להגיה בציצית היה שנגיה בה׳ שבת אבל הב״י בש״א החזיק בפסק הטור ורי״ף ורא״ש ור״מ דכרבא קיי״ל ופסק בש״א כטור ורא״ש דבאין רצועה קמיע ולא כר״מ דביש רצועות בלא קשר לא חיישינן לקמיע וא״כ מעתה בתפילין בלא רצועות וחוטי ציצית שזורין ופסוקים אפ״ה חיישינן שמא לא טווין לשמן דבפלס א׳ הם אבל בסי׳ כ׳ כתב הבי׳ דהשמיטו הפוסקים דין זה משמע בתכלת אתמר אבל לבן אין לנו והיינו בלבן ע״ג חוטים בלא שזורים נמי כשר וא״י למה ואם לומר שזורים אע״פ שאין מופסקים היה להם להזכיר זה גם א״י החילוק בין לבן לתכלת וי״ל דקאי לנוסחא א׳ דהטור בש״א פסק כן והבן: והנה בעירובין צ״ו ב׳ המוצא תכלת לשונות פסולים חוטין כשרים ומסיק בשזורין ומופסקין ואמאי נקט לשונות לפלוג בחוטין וי״ל לדיוקא תכלת לשונות פסול הא לבן כשר ולא בעינן שועין לשמן (דלא כמרדכי ואגור עב״י וכאן בהג״ה) או יאמר דציצית שוא״ת וכתבנו בסימן ח׳ בט״ז ח׳ ובמקומות אחרים דסייג לא הורשו בשוא״ת בעשין עכ״פ והר״מ לשיטתיה בפ״ט מטומאת מת כל ספק מ״ה שריא רק דרבנן גזרו ובציצית ספק לא גזרו בשוא״ת (ולא יברך רק על טלית כשר) משא״כ בזמן תכלת דכלאים דוחה אסור במוצא בשוק שמא יעשה בכלאים ומדרבנן אסור בקום ועשה ולכן אמרו תכלת לרמוז בזמן דאיכא תכלת וה״ה לבן בעת ההיא משא״כ עתה ולכן השמיטו אם נאמר דסוברים דספק מ״ה שריא. שוב ראיתי תכלת דנקיט לרבותא דל״ת דשמא אין מומחה צבעם קמ״ל רוב מצויין מומחים עתוס׳ מנחות מ״ב ב׳ ד״ה ואין יע״ש היטב. ושפתא גלימא לאו רוב. ומ״ש מ״כ תפילין בזה״ז לכאורה ש״ס ולבוש כתב צ״ל שכ״כ בש״א סמ״ב דל״ש השתא שיעשה קמיע כעין תפילין ועסי׳ ל״ט ס״ט ובתוס׳ מנחות מ״ב ב׳ ד״ה תפילין ואי״ה שם יבואר אי אמרינן רוב מצוין בתפילין או י״ל דתקנה בבדיקה יע״ש: