פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קט:ב

לקדיש עמ״א ל״ד אלא עד יהא שמיה רשאי ולא אמן בכלל דאדרבה אסור אח״כ הראה לנ״ו אות ה׳ וקכ״ד ס״ח כשיודע על מה קאי רשאי יע״ש ועא״ר אות ז׳ דאמן נמי ואין מוכרח ומ״ש בסי׳ ס״ו שמפסיק גם לאמן יהא שמיה זה נראה. עוד כתב המ״א ב׳ דינים א׳ דתפלת הציבור עדיף מאיש״ר ולכאורה קשה הא כאן מבואר דאיש״ר עדיף מתפלת הציבור וצ״ל דכאן לא הוי ממש תפלת הציבור דבא באמצע משא״כ כשמכוין עמהם ודוחק. וא״ר זיי״ן הקשה דהא בסי׳ ס״ו י״א דאיש״ר עדיף מסמך גאולה (בב״י שם) ומסמך עדיף מת״ה כבסי׳ קי״א. ואף לדידן בס״ו ס״ט גאולה עדיף מכ״מ ממה דעדיף איש״ר מת״ה אין חולק. ודין הב׳ דקדושה עדיף ממודים זה א״ו וכמ״ש בט״ז. ול״ת דר״ה פליג אקדושה ובמודים לא פליג ריב״ל לז״א דהטעם דר״ה סובר יחיד אומר קדושה ולדידן נהפוך הוא והעד דהר״מ השמיט מודים עמ״ש בט״ז א׳: