פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קח:ו

הסמוכה עמ״א בג״ץ משמע דמוסף זמנה כל היום ולא עבר ב׳ זמנים ועמ״א משמע אף דעבר זמן מוסף דלאחר שבע פושע מיקרי כבסי׳ רפ״ו ומכ״מ מנחה מיקרי תפלה הסמוכה והנה ברל״ג למ״ד מנחה זמנה ער צ״ה ומוסף אם נאמר דאין זמנה רק עד תחלת שקיעה להנ״ץ כבר עבר מוסף ולהמ״א מנחה סמוכה מיקרי ומתפלל קודם צ״ה שתים א׳ מנחה וא׳ שחרית לתשלומין ומיהו אם נאמר מנחה זמנה עד צ״ה בהכשר דם נפסל בסוף שקיעת החמה אפשר מוסף גם כן זמנה עד צ״ה ואי״ה ברפ״ו ורל״ג יבואר עוד וע׳ במנחת כהן להר״א אפימינטיל בזה:

דע דק״ש בל״ח סעיף ז׳ הביא המחבר ב׳ דיעות אם יש תשלומין וע׳ לבוש כאן ונ״ץ פסק דיש לה תשלומין וראיה ביטל ק״ש ערבית כו׳ א״כ ג״כ בזמן הסמוך לא אח״כ כמו תפלה וא״כ אם שגג בק״ש שחרית משלים בערבית ראשונה לחובה ושנייה להשלמה אף לאחר חצות לילה אבל לאחר ע״ה לא ועא״ר אות ד׳ הביאותיו לעיל והך תפלה הסמוכה היינו כל שעבר ב׳ זמנים אע״פ שהתפלל א׳ עד״מ עבר ערבית ושחרית ולא התפלל ערבית רק שחרית אין משלימה לערבית במנחה ע׳ לבוש כ״כ בהדיא והטעם כמו שכתב התוס׳ ריש תפלת השחר דלא תקנו בזמן תפלה הסמוכה יע״ש:

והנה הא ודאי דשחרית אין לו השלמה במוסף כמ״ש הנ״ץ שם ויראה עוד טעם דאיך יאמר ומוספין כהלכתן ב״פ נראה כמוסיף עמ״א אות ט׳ וממ״א אין ראיה להיפך ועמ״ש עוד לקמן אי״ה מזה: